ב"ידיעות אחרונות"* קראתי כי במטרה להקל על העומס בבתי החולים יחלק משרד הבריאות פרס הצטיינות של 20 מליון שקל לחמשת חדרי המיון המצטיינים. איך יקבעו חדרי המיון הטובים? המדד יהיה נוכחות כמותית ואיכותית (של רופאים ואחיות) מכסימלית, וזמן ההמתנה והטיפול מינימלי. הבעייה חמורה ואמיתית והפרס באמת יכול לעזור שכן כל בתי החולים ירצו לזכות במענק, ולכן כל בתי החולים ישתתפו בתחרות, וכל בתי החולים ישפרו את השירות, יוסיפו אנשי צוות וידאגו לטפל בחולים במהירות וביעילות.
בתל-אביב, זכו כמה מאושרים בדיור בר-השגה, בעקבות זכיה בהגרלה. אנשים, תושבי תל-אביב, שעמדו בקריטריונים כמו מצב סוציו-אקונמי המאפשר זכאות, הורשו להשתתף בהגרלה שבסופה זכו 77 מאושרים בזכות לדירה בעיר הגדולה, במחיר בר-השגה.
במה שונה זכייה בהגרלה מזכייה בתחרות? שזכייה בהגרלה היא שרירותית לגמרי (בהנחה שההגרלה הוגנת) ונקבעת על פי המזל בלבד, ואילו זכייה בתחרות היא תוצאה של מאמצים והישגים.
אבל יש ביניהן גם הרבה דמיון. כי בתחרות, כמו בהגרלה – The winner takes it all. בתחרות, כמו בהגרלה, כל אחד זוכה - בדמיונו. בהגרלה - אין העיקר בהשתתפות. אבל בתחרות - גם. כי הציפייה של כל משתתף להיות הזוכה הגדול – היא אשלייה, עבור כולם, פרט לזוכה האמיתי, היחיד. ואת אשליית הזכיה מוכרים לנו שוב ושוב כמו סחורה ממוחזרת, ואנחנו קונים. רק את אשליית הזכיה אנו קונים. קונים כרטיסי הגרלה, וקונים תכניות ריאליטי, שהן בסך הכל תחרות. ובמקום בו יש קונים, יש מוכרים. ובמקום בו הקונים מפסידים, המוכרים מרוויחים.
על כן, המשותף לשתי הידיעות שהבאתי הוא הממשלה, שהיא המרוויחה. במקום לתת פתרון לבעייה, שכרוך בהרבה מאד כסף, הפתרון הוא לתת אשלייה של פתרון, שהמחיר שלה הרבה יותר זול. אז יהיו מעטים שירוויחו. לרב מובטח ההפסד.
כל אחד זוכה!
*לא הצלחתי למצוא סימוכין לידיעה באתרי האינטרנט. אבל, גם אם הידיעה לא נכונה, זה לא באמת משנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
