והשאלה היא, על סיפון ספינה טובעת, האם לכתוב ולהספיק כאחוז תזזית, או לטפס על הגדר ולחכות ממקום בטוח. כי מצד אחד, אפילו אנחנו נעלם יום אחד. מצד שני, דווקא משום כך, אנחנו מחפשים משהו שישאר אחרי.
ויום אחד כשיסגרו את המדינה נאחז חזק בדרכון הפולני נארוז את מטלטלינו בדיסק און א קי וכשנתחיל מחדש נשאל האם הציונות היתה טעות והתשובה בכל מקרה תגיע באיחור
כי מול כוחות גדולים
אין לנו תשובות
והיחיד שניצב לפעמים לצידנו מבין בעלי העצמה הוא המקרה
ומילה של פרקטיקה -
(כנראה) כל מי שכותב בישראבלוג הוא בן תמותה אמיתי
(אבל) מרבית "בעלי" הבלוגים הם דמויות פיקטיביות, וירטואליות, מסכות - שקיימות אך רק במקום הזה
והקשר ביניהן מתקיים אך ורק במקום הזה
סגירה של המועדון, לא רק תשתיק את הקולות, אלא תגרום להעלמות של אלפי יצורים דמיוניים, ששוב לא נוכל ליצור איתם קשר.
במובן הזה, סגירה של ישראבלוג כמוה ככריתה של יער פיות וגמדים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
