אחרי שחגגנו את יום השואה ויום הזיכרון ועברנו בחטף ליום העצמאות כדאי להזכיר את היום החשוב ביותר בתולדות העם היהודי, שלמרבה האירוניה מצוין בתאריך לגמרי לועזי. אמנם אין הסכמה מוחלטת על התאריך, אבל אני דבק בגירסת מדינת ישראל של פעם ולא פחות בברית המועצות של פעם.
9 במאי, ועדיין לא שבעים שנה.
ביום הזה, שאחר לבוא, נעצרה סופית המכונה הגרמנית.
אלוהים בקול צרוד התעורר פתאום וצרח "אל תשלח ידך אל הנער, אל תשלח ידך אל הנער!". אחר כך, מרוב בושה, כשראה את גודל הזוועה, התאבד בבונקר.
המלחמה היתה כל כך עצומה, בלתי נתפסת, שהשואה היא רק פרק קטן בתוכה. בכל פעם אני לומד דברים חדשים שמפתיעים אותי. למשל "המלחמה המדומה", שבאנגלית מכונה Phoney War, ודווקא בגרמנית זכתה לכנוי הקולע ביותר – Sitzkrieg זיצקריג (הסברים למי שנצרך – בויקיפדיה).
זה הפרק הראשון של המלחמה האיומה שנמשכה שש שנים. מסתבר שהוא היווה את אחת התקופות השקטות שידעה אדמת אירופה. הגרמנים פלשו לפולין ב-1 בספטמבר. בתגובה הכריזו בריטניה וצרפת מלחמה על גרמניה. זאת תחילתה של מלחמת העולם השניה.
אחר כך, תוך כמה שבועות, סיימה גרמניה, שהיתה ערוכה ומוכנה, לכבוש את פולין. ברית המועצות סיפחה את חלקה ומאוחר יותר הוסיפה את פינלנד. אבל היבשת שקטה. אנגליה וצרפת, הכריזו על מלחמה, אך לא היו ערוכות, ובעיקר, למי בכלל יש חשק למלחמה? צרפת פלשה לגרמניה, אך לאחר כמה ימים וקילומטרים החליטה שלא. בבריטניה נפסלו על הסף רעיונות כמו הפצצת תעשיית הנשק הגרמנית – בעיקר משום שמדובר בעסקים בבעלות פרטית. קיצורו של דבר, למעלה מחצי שנה שקטה היבשת כמעט לחלוטין (בניגוד לים שהיה סוער למדי). המומחים אומרים שאילו היתה באמת מתחילה מלחמה, גרמניה היתה מובסת מייד. אין ספק שזה מה שהיה קורה אילו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
