מרחוק מאד אפשר להבחין בדמות קטנה. ממשיכים ללכת ותוך זמן קצר יודעים אם היא הולכת ומתקרבת או מתרחקת. זאת עמדה במקומה. אבל המוזר היה שהיא שינתה מיקום מדי פעם אבל לא עשתה שום דבר. בדרך כלל אנשים שעומדים על שפת הים מתעמלים או מותחים ידיים. ואם הם סתם עומדים הם מביטים אל ים או מעבר לו. אבל הדמות הזאת שינתה מקום וכשהתקרבתי ראיתי שהיא בכלל עומדת בגבה לים. עכשיו כבר זיהיתי שזאת אשה. היא לבושה מכנסיים קצרים וחזיה שחורה. המשכתי להתקרב ואז הבחנתי בצד בשמשיה ומתחתיה כמה חפצים או תיקים. בסוף ראיתי דמות נוספת שנעה ליד וסביב חצובה מבהיקה. עכשיו זה היה ברור. האשה – דוגמנית, האיש עם החצובה – צלם עם ציוד מקצועי, והם מצלמים בחוף הים.
אבל לא הכל הסתדר. המרחק ביניהם היה גדול יחסית. מי מצלם ככה? ולמה היא כל הזמן באותה תנוחה? ואיזה מן תנוחה משעממת? סתם עומדת. היא מחזיקה מקל בצבע כתום. והיא ממש, ממש לא נראית כמו דוגמנית, וגם הקולקציה לא ממש מדוגמת. ככל שאני מתקרב נחשפים פרטים נוספים. אשה מבוגרת, עבת גוף מחזיקה מקל כתום ומדי פעם זזה למקום אחר. איש עם כובע מתעסק עם מכשיר על חצובה גבוהה. מודדים. הם מודדים את השטח ומסמנים. על הקרקע החולית סרט סימון ודגלונים קטנים. מה הם מודדים? האם שלוות המקום של החוף הנטוש הולכת להיות מופרת? האם כאן יקום כפר נופש חדש? ניגשתי לברר.
הם ארכיאולוגים. מסמנים את השטח החולי ואחר כך סוקרים בעזרת מכשיר מיוחד המביט פנימה אל הסודות הקבורים בחול. כל המקום הזה, חופו של ים, היה בעבר אתר התיישבות. למעלה מעשר שנים חוקרים וחופרים באתר. ארבעת אלפים שנה קודם לכן הגיעו מתיישבים מהצפון והקימו ישוב עירוני קטן. סחרו עם ערי הים האחרות. הם לא שיערו שברבות הימים יתכסה הכל בחולות, עד שיום אחד יגיעו אנשים עם ציוד מיוחד וינסו לחפש אותם.
גם אותנו יבואו לחפש יום אחד. אם ישאר משהו אחרינו הם ימצאו אותו ויספרו עלינו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
