כל הדברים גדולים כקטנים

אלף סינדרלות על החוף

שפת הים היא מפגש תרבויות. בצד אחד הים, בשני יבשה. כל אחד מביא משהו ואת הכל אפשר למצוא על החוף. למרבה הצער שניהם, הים והיבשה, נוקטים בגישה קמצנית וכשהם נותנים הם בדרך כלל רק נפטרים ממה שהם לא צריכים. (אבל הם לא היחידים שעושים כך. בארצות הברית, כך שמעתי, אורזים האזרחים את כל הג'אנק שלהם וביאים אותו לסניף הקרוב של צבא הישע. שם הם מוסרים אותו כתרומה, מדווחים על ערכו – חמש מאות דולר, ומקבלים קבלה בעזרתה יוכלו לקבל החזר מס). 

אז מה אפשר למצוא בקו המפגש של הים יבשה? הים תורם כל מיני קרשים ומשטחים, קסדות פלסטיק של פועלים, מיכלי מזון ומשקה מארצות רחוקות עם תווית בשפות שמעבר לים, כמה יצורים (לשעבר) שהוא לא צריך, כאלה משלו  - כמו לוייתנים צבים ומדוזות, וכאלה שהגיעו אליו בטעות ועכשיו הוא מחזיר ואותם קצת קשה לזהות (בעיקר אם שומרים מרחק), שרידי מטענים ימיים כמו מיכלים של קצף גילוח, מרקרים צבעוניים, כימיקלים בבקבוקי זכוכית כהה וסוליות חשיש. היבשה תורמת כלים חד פעמיים, שקיות ובקבוקים מכל החמרים והצבעים, מנגלים ורשתות צליה, קליפות אבטיחים ומזון אחר, מטקות בלי ידית, כיסאות שנראים טוב מרחוק אבל משהו נשבר אצלם, שולחנות פיקניק מתקפלים עם ספסל ישיבה שלא מצוין על האריזה שלהם שגם הם חד פעמיים, חולצות, מגבות, תחתונים ונעליים. רשימה חלקית.

הנעליים הנשכחות מגיעות לעיתים בזוגות אך בדרך כלל מופיעה נעל יחידה. לכל נעל כזאת יש מי שאיבד אותה. אחרי שסיננתי את הנעליים הגדולות (של הגברים) והקטנטנות (של הילדים) ונשארו נעלי הנשים, נותרה שאלה של טעם. אם נעל נשית מעידה על בעליה, אפשר לבחור את הנעל המתאימה של האישה המתאימה. כך בחרתי את הנעל הכי יפה. הגודל המושלם והעיצוב השקט אך האלגנטי אומרים הכל על מידותיה (תרתי משמע) של הנועל. כעת נותר רק למצוא את סינדרלה.

הנסיך מהאגדה שלח שליחים על פני כל הארץ, אך אני מפשוטי העם אני ויצאתי לחפש במו עצמי. הלכתי לקניון. מצויד בנעל היפה פניתי לכל אשה ונערה וביררתי האם אחת מנעליה הלכה לאיבוד ושמא תואיל לבדוק האם הנעל היא שלה.

אחת סיפרה שהיא מוכרת בחנות נעליים ושכל הנעליים כולן באות בשתים עשרה מידות בלבד ולכן בארצנו לבדה הנעל תתאים לרבע מליון נשים.

אחת אמרה מה אתה רוצה ממני, משוגע.

אחת היתה עם שתי רגליים שמאליות (הנעל שלי היתה ימנית).

אחת, יחפה, אמרה לי שהיא תמיד יחפה, ואחרת אמרה שאינה הולכת לים אלא רק לבריכה.

אחת הודיעה לי שאני כבר החמישי שמציע לה נעל, והיא בכלל מחפשת בעל.

אחת טענה שהיא נסיכה אמיתית, יש לה אלף זוגות והיא לא מאבדת אותם לעולם.

הייתה עוד נסיכה אבל לא מלידה וכבר היה לה קטע עם נעל אבודה.

אחת שאלה למה הנעל מלאה בחול וצדפות.

אחת מדדה אבל הנעל לא התאימה.

כאן התעוררה לפתע תקווה. אם הנעל לא מתאימה אז אולי השיטה בכל זאת טובה.

כשחשבתי על אותו היום גיליתי שההיא, היחפה, היתה הכי יפה. בכלל, כף רגל חשופה היא כמו הגוף העירום, או הפנים החשופות אצל מסתירי הפנים – היא מראה הכל, לפרטי הפרטים. אני רוצה אשה יחפה.

זרקתי את הנעל וחזרתי לחוף הים. התחלתי את החיפוש מחדש. עכשיו אני מחפש נעל אבודה של אשה יחפה.

שקופות

אפרופו נעלי זכוכית. יש בטבע שלל שיטות הסוואה מתוחכמות. יש חרקים שמתחפשים לעלה או ענף קטן ודגים שנראים כמו אבן. צפעים על ערימת עלים יבשים, טיגריס בשדה של עשב ודובים לבנים בשלג. יש שיטות מתוחכמות של התאמה לסביב כמו שהזיקית יודעת. אבל תודו שהגאון הכי גדול בטבע היא המדוזה. לצבוע את עצמה בצבע שקוף? איפה דנידין, מישהו ראה אותו לאחרונה? פרופסור?

השקיפות שהיא העדרה של ההסתרה מעניקה מראה מיוחד במינו לכל חפץ שאנו רגילים לראותו כאטום. החומר כאילו נעלם ונותרת רק המהות, הרוח. אנחנו מצפים כי עוד רגע היא תקרוס אך למרבה הפליאה היא נותרת יציבה. ללא הגסות וההכבדה של החומר, מופיעה המהות הנקיה, הצלולה ומחייכת אלינו.

אכן, אין כמו המדוזה.