כל הדברים גדולים כקטנים

כמה הערות קטנות בעקבות קריאה ברב-המכר "קיצור תולדות האנושות" מאת יובל נח הררי (444 עמודים).

דרושים

דרוש הספר "קיצור קיצור תולדות האנושות" (80 עמודים)

חידה

במי מדבר הציטוט הבא?

"הוא פסגת הסובלנות האנושית. סובלני יותר מהשפה האנושית, מחוקי המדינה, מקודים תרבותיים, מאמונות דתיות, וממנהגים חברתיים. הוא מערכת האמון היחידה שיצרו בני האדם שמסוגלת לגשר על פני כמעט כל פער תרבותי; שאינה מפלה על רקע של דת, מין, גזע, גיל או נטייה מינית; ואשר מייחסת ערך שווה לאמונותיהם ולערכיהם של כל בני אדם באשר הם". (עמ' 189)

(תשובה למטה)

תרגיל מחשבתי

דבר מעניין שלא הייתי ער לגביו. יש נטייה לבלבל בין הופעת הסוג אדם לפני כ-2.5 מליון שנה במזרח אפריקה ובין המין הומו-סאפיינס שהופיע באותו מקום לפני כ-100 עד 200 אלף שנה. מינים רבים נמנו על הסוג אדם. חלקם אלמונים כמו הומו רודולפנזיס, הומו ארגסטר והומו פלורסיינזיס, ואחרים מוכרים כמו הומו ארקטוס, הומו האביליס, הומו ניאדרתלנזיס וכמובן ההומו סאפיינס. הנקודה היא שמינים אלה אינם מייצגים סדר התפתחותי מסויים, בו מחליף בכל פעם מין מפותח יותר את זה שקדם לו, כאשר אנחנו, ההומו-סאפיינס, בראש הפירמידה, אלא שמינים שונים של הסוג אדם התקיימו בו זמנית במקומות שונים, ולעיתים באותו מקום, ממש כפי שהיום קיימים (עדיין, בינתיים, לקראת הכחדה) מינים שונים של חיות מהסוג פנתר שבמשפחת החתולים כמו אריה, נמר, ויגואר.

בראשית ימיו של ההומו-סאפיינס עדיין התקיימו גם מיני אדם אחרים. בינתיים נכחדו כולם.

האפשרות לקיומם המקביל של מיני אדם אחרים, אחים לסוג, מסעירה את הדמיון. מחיקתה ממחישה סוג (או מין) של אובדן ומחשבות של מה היה אילו. במובנים מסויימים הכל היה אולי אותו הדבר. אבל הכל היה אחרת. ממש אחרת.

לא יכולתי להתחמק מהאסוציאציה של השואה. של המחשבה על דודות ודודים ובני דודים רבים שלא הכרתי, ואיך היה הכל נראה אילו הייתה לי משפחה גדולה ונרחבת.

נ.ב., התשובה לחידה: כסף

ראינו כמה חזק נלחמים בעישון וכמה כח יצירה מושקע במלחמה. השאלה המעניינת היא מדוע? העמוד התומך השני בציר הרשע של החומרים הוא האלכוהול. הסכנות והנזקים שלו לא פחותים. ההתמכרות לא קלה יותר. (העובדה שהיא שגם על האלכוהול אפשר להשית מיסים ולהעלות אותם שוב ושוב תוך ידיעה שהצריכה קשיחה ולא תרד). מדוע אם כן העישון מושך יותר השקעה וכח יצירה?

כי העישון הוא אויב מסוכן יותר וקשה יותר להלחם בו. כי מעבר להנאה שהוא גורם למעשן יש בו משהו מאד מושך, בעיקר את המתבונן מהצד (ודאי בתמונות, שם אין בעיות נשימה וריח) מעשן ושאינו מעשן.

כי העישון הוא סקסי.

קודם כל כי באופן מובנה יש בו משהו מרגיע, מרפה. העישון מתקשר להרפיה. בפרט אם מעשנים משהו מרפה.

אבל בעיקר - משום שהעישון מתמקד בשפתיים, האיבר הכי סקסי ומושך בגופנו (כן, יהיו כאלה שיחלקו על כך).

העישון מתמקד בשפתיים. הופך אותן למוקד העניין. למקום אליו מביטים. גורם להן להתהדק סביב הסיגריה. לינוק ממנה. ואחר כך להפוך את הנשימה, הרוח האינטימית, לדבר נראה לעין, מתממש בצורתו לנגד עינינו. בדו-קרב הזה העישון מנצח את השתייה. לא המפרסמים הפכו את העישון למושך וסקסי. זאת תכונה מהותית של העישון. וזאת הסיבה שכל כך קשה להטמיע השקפה הפוכה. אז משתדלים כפליים.

ושלא תחשבו שמדובר דווקא על נשים. להיפך כמובן

העישון אם כן שייך לשני המינים

בעצם, לכל המינים

עכשיו אתם מבינים שאתם יכולים להפסיק לעשן. העיקר שיהיו אחרים שימשיכו. מקווה שנהניתם/ן.

הפרק הקודם.

__________________________________________________________________

הפלייליסט:

Jacques Brel - Ne me quitte pas

שוב, ממולץ ללכת ולראות את הביצוע הזה

לכל מי שעדיין לא השתכנע, הנה, כמו בשירו של פול סיימון, הסיגריות הן בסך הכל חמישים דרכים למות.

לפני שנמשיך, זה כמובן המקום להזהיר את החששנים החששנים (כלומר המעשנים שפוחדים) לעצום מיד עיניים.

ובכן, ראינו שהעישון פוגע בבריאות.

הבריאות אולי מדאיגה את כולנו, אבל זאת לא הצרה היחידה. העישון ישרוף לכם את כל הכסף ויגרום לכם להתמכר. תהיו השבויים שלו.

אבל רגע, לפני שנמשיך. שימו לב. בזבוז הכסף הוא בעייה רק אם אתם עניים. אם אתם עשירים הוא אינו בעיה אלא מטרה. או פתרון. שיא העשירות/חזירות/נהנתנות הוא הדלקת הסיגריה בעזרת שטר כסף. עד כדי כך, שבקלי קלילות תמצאו עשרות דוגמאות. כמו אלה

אבל בואו לחזור לדברים הגרועים. הרבה יותר גרוע – העישון יהפוך אתכם למכוערים. דוחים.

זכרו את השפתיים. עוד ננסה לחזור אליהן

יהיה כל כך רע שאפילו האימפוטנציה שתגרם לכם לא תהיה רלוונטית (אלא אם כן אתם כבר נשואים).

אבל כך או כך, דור ההמשך שלכם כבר שרוף.

ולא רק את עצמכם אתם הורסים.

אתם הורגים את כולם

ותראו מה אתם עושים לילדים

אז שיהיה לכם בתאבון

אם רוצים למצוא תחום שבו מושקעת יצירתיות ומקוריות, ברמה של אייקון גדול, הנה הוא – המלחמה בעישון. אולי בצדק ואולי לא, העישון הוא מעין שטן שיש להלחם בו, וכולם מתגייסים, מנער ועד לקשישה. עד כדי תחרויות נושאות פרסים לכרזה המקורית, דפים ואוספים. וכל זאת, כפי שנראה בסיום, משום שהעישון יכול להיות אחד הדברים הכי מושכים ומפתים.

בינתיים, הנה משהו מהאוסף הכי יצירתי ונחוש – המלחמה בסיגריות ובמי שמעשן אותן.

נפתח בסתם "לא" לעישון -

ולמען ההגינות יש לומר שכל יחיד וכל ציבור מצייר לו קו. ואת הקו הוא צובע באדום רק כאשר חוצים אותו. וגם אם הפרדה היא הדרה, רובנו בכל זאת מאפשרים ואף תומכים בתוקף בהפרדה בין גברים ונשים במקומות ציבוריים לחלוטין.

כמעט בכל מקום ציבורי שנתקלתי בו בארץ, השירותים הם נפרדים. גברים לכאן ונשים לשם. וזאת, למרות שבתוך אזור השירותים קיימים תאים פרטיים ואישיים. ולמרות שכל מי שאי פעם נכח בהפסקה בקונצרט, ובעיקר מי שנכחה, יודעת שבכניסה לאגף הנשים משתרע תור ארוך, בעת שבאגף הגברים התאים ריקים ובית השימוש ללא שימוש. ומצד שני, בכל הבתים הפרטיים והדירות שביקרתי בהם, גם אם יש בהם שלושה חדרי שירותים, אף אחד לא מקצה חדר נפרד לנשים. זאת הפרדה ציבורית מפורשת הזוכה לקונצנזוס רחב.

ולנוכח הדיווחים הרבים על הפרדה בבריכות השחיה ובחדרי הכושר, אני מוכרח לציין כי ההפרדה ברורה ומוחלטת עוד יותר בחדרי המקלחות והמלתחות, למרות שהשימוש שעושים בהם שני המינים הוא זהה. וההפרדה נובעת רק משום שיש מי שחושב שגבר כי יראה אשה יתעורר יצרו המיני ולא יוכל לשלוט בו.

הפתרון של הפרדה אינו יוצר הפליה או הדרה אלא רק חלוקה שוויונית (פלוס געגוע זמני וצער). אז חוץ מהצבע והתוואי המדוייק של הקווים אין הבדל גדול בין הציבורים השונים. ובפני עצמו, שום קו אינו הגיוני יותר מקו אחר.

ובלבד שעזרת הנשים תהיה דומה לאיכותה לחלל המרכזי בבית הכנסת כמו ששירותי הנשים אינם מפוארים פחות משרותי הגברים.

לתמונות נוספות, נא ללחוץ