כל הדברים גדולים כקטנים

הזוג הזה, שכבר ראינו בפרק הקודם, יוצא בצילום לילי שיש בו שנוי אווירה וצבע. אבל בצילום הזה לא מוותרים על אף סעיף מרכזי בעלילה. ניצב הזוג בחזית ביתו, בפוזה יצוגית, בביגוד נכון, הגבר משמאל ובידו קלשון.

הקילשונאים בתמונות הבאות, כולם עומדים בתנאי הקבלה. זוג ניצב בחזית הבית, אוחז בקלשון.

"ומתברר שכל מה שצריך זה בית מאחוריך, וכלי גינה כלשהו בידך". כך הגיבה גלית לפרק האחרון. האמנם? עד לאן אפשר להרחיק ולצמצם?

תחילה, בואו נצפה במספר צילומים ישנים של גותיקה אמריקאית - הנה זוגות בחזית ביתם, והם באים בידיים ריקות. ואף על פי כן - גותים מארץ האמריקאים.

ואלה כאן, זוג לא אפייני, ולא עתיק, ובכל זאת - ההקשר ברור ויזום.

אבל כאן, הבחורה ניצבת בחזית הבית, פשוט לצורך צילום תיירותי תמים. זאת כבר לא גותיקה אמריקאית אלא סתם תיירת. הנה מתחנו כיוון אחד עד לקצה.

נחזור כעת לקלשונים. האם ניתן להשתמש בקלשון ללא בית? בוודאי. הנה קלשונים בין חדרי הבית.

וכאן הבית מאבד את מעמדו. אפילו - מאבד את עצמו לחלוטין. אך מה יותר בית מ "אין בית"?

הנה נטשנו לחלוטין את הבית. בכל מקום, בגינה ובשדה ואפילו בשוק, קלשון ביד הוא הזמנות מתבקשת לצילום. ומותר לצרף כלים נוספים.

גם הקלשון עצמו אולי זקוק להגדרה. אז יוכל למתוח את עצמו עד הקצה. כבר ראינו בפרק הקודם קלשון בעל שש שיניים. ומה כאן? שמונה, תשע ואפילו מוטציה בעשר שיניים. מעבר לזה, אפשר לבשר את בוא המגרפה.  שלום לקלשון.

לפני שנמשיך אל המסע שמעבר לקלשון, הנה עוד תמונה מזווית קצת אחרת. 

המשך יבוא.

הפרק הקודם:

פרק 9

ראינו אם כן כי צילום בנוסח הציור הידוע הוא בגדר תחנה חובה בחיי האזרח האמריקני. המהדרין והמאושרים מקיימים מצוות עליה לרגל ומצטלמים בחזית הבית מאלדון, אך רבים יותר מקיימים את המצווה ליד ביתם שלהם, בפרט אם זהו בית עץ אמריקאי טיפוסי וחלון מציץ בחזיתו.

שימו לב שאפשר לגוון. למשל להוסיף כוסית לחיים.

עוד דבר שכדאי לשים לב אליו הוא הקלשון. זה המקורי, בעל תלת השיניים, הופך קשה להשגה. הזוג מימין אוחז בקלשון בעל ארבע שיניים, אך כדאי להמשיך לעקוב ולספור.

בואו נראה עוד אמריקאים ניצבים בחזית ביתם עם קלשון.

כאן אפשר לספור כבר חמש שיניים בקלשון.

כפי שכולנו יודעים, יום החתונה מהווה הזדמנות לצילום יצוגי.

מספר דברים מעניינים. בתמונה העליונה מימין, הזוג מקבל את מלא הכובד והכבוד, והבית שוב אינו נראה ברקע, אלא בצורת פתח כהה וערימת קש המרמזת על המיקום הכפרי. בתמונה שלמטה, אזלו הקילשונים. אפשר לבחור כלי אחר. הפעם מגרפות. עוד שימו לב כיצד משנה הבית האדום את כל המציאות הצבעונית של התמונה. והכי חשוב - ההבעה. בניגוד לתמונות העליונות, מקפיד הזוג הזה על הבעה חמורת סבר. ההבעה הזאת היא בעיני נדבך מרכזי בציור המקורי, ולפעמים היא לבדה על פרצופו של המצטלם יכולה להצדיק את היחוס למקור. זכרו את כל ההארות - הן יופיעו שוב ושוב בהמשך.

אחרי ההסבר המפורט, הבה נראה מספר דוגמאות.

שאלות לחזרה:

א. האם מצאתם את הקלשון בעל שש השיניים?

ב. מי האשה שמוצאת חן בעיני מבין המצולמות?

לסיום, כמה תמונות שמתעלות על עצמן ועל האחרות במידת המודעות וההומור.

על הנחישות של האשה בבחירת כלי לאחוז בו

על השילוב בין ההומור ובין ההקפדה על הפנים הרציניות 

על היזמה, האלתור, והענקת משמעות חדשה לבטוי "ביתי הוא מבצרי"

המשך יבוא.

הפרק הקודם:

פרק 8

"חזרתי משבועיים של נסיעת עבודה בסין. קצת תמונות וסיפורים יחכו. קודם כל, הפרויקט שלנו, שיצא לחופשה מאונס, צריך להגיע לפרק הסיום ואני לא רוצה לקטוע את הרצף."

במילים אלה התכוונתי לפתוח את הפוסט הזה.

בינתיים, שוב ימים של אדמה בוערת וחדשות סביב השעון, והכל נדחה ונדחף ונדחק הצידה.

בכל זאת, אני מתעקש וממשיך בפרויקט עד לקו הסיום. מקווה שאולי הוא יספק אתנחתא קלה מהמציאות. אני בטוח שהיא תחכה.

בפרק הקודם חזינו במנהג להצטלם בחזית הבית - תחנת חובה לתייר האמריקאי.

המהדרין, מקפידים על תלבושת מלאה

 אחרים, ניצבים ומצטלמים בחזית הבית ללא מדים, ולעיתים שוכחים אף את הקלשון

עבריינים אחרים מרשים לעצמם לגוון בהרכב המשתתפים

המרכיב הראשון במתכון הוא הבית. איך היה נראה הציור אילו הרחיקו המשתתפים מהבית?

וכיצד יראה הנוף אילו הרחקנו ממנו את המשתתפים האנושיים?

הנוף הנקי הזה יכול לשרת את אלה החפצים בתמונה אך נמצאים רחוק מהבית האמיתי.

כולם כאן מצולמים על רקע הציור הריק

אבל לא חייבים לביים את הציור המקורי כרקע. יש אלף דרכים לצלם ולהשתחזר אל תוך המסורת. מכירים את הציורים עם החורים המוכנים שצריך לבוא ולדחוף את הראש?

כל אחד מכין תמונה כמיטב יכולתו

ואפשר גם תמונה ניידת

ואז הכל נכנס לתוך המסגרת

הכל סיפור של מסגרת

תוך כדי הרצף הנחמד הזה, הנראה כמו מקבץ של תחפושות פורים מקוריות לא מקוריות, התמונה האחרונה מהווה קפיצת דרך. היא כבר מתייחסת בעצמה לאותם מצטלמים רבים בתוך המסגרת, אבל יוצאת מהמסגרת. שתי בנות, שבכלל נראות כאילו יצאו מתוך ציור של גוגן,  והימנית אוחזת בכפית. שלא נשכח. הציור והסיפור כל כך מובהקים שמותר ואפשר לסטות למרחק רב ולהשאר בתוכו. יופי של גותיקה.

המשך יבוא.

הפרק הקודם:

פרק 7

בואו נעצור לרגע וננסה להבין מה היה בתמונה שכך משך את תשומת הלב? ובכן, היו בה אנשים. בני אדם. ובני אדם מספרים סיפור. תמיד. הכנסה של אדם - כל אדם, לתוך נוף – כל נוף, יוצרת מייד מתח סיפורי. ושתי דמויות הן סיפור כפליים מדמות אחת. יותר. כי מעבר למתח שבין הדמות לסביבתה נולד מתח סיפורי בין הדמויות. הסיפור ביצירה יכול להיות גלוי וברור. ביצירה שלפנינו הוא מסתורי ולא מובן כלל. לא מובן סיפורן של הדמויות ולא מובן סיפורו של האמן. זהו סודו הגדול – הסוד.

המאזינה שלי העלתה הצעה גאונית. גותיקה אמריקאית(?) עם בובליל ובתו. למה גאונית? ראשית, הדמויות במקור הן של אב ובתו. אלא שבגילאים כאלה הקשר אינו ברור ובמרוצת השנים התקבע בתודעה כתיאור בעל ואשתו. בהיותם זוג, ובכל מקרה, פער הגילים מתיישב יפה עם האווירה המסתורית. 

התמונה היא מעין מראת מקום אמריקאית, כאשר יש הרואים בה לגלוג ציני על הכפריים הבורים בעוד אחרים רואים בה שיר תהילה למתיישבים האמיתיים והפשוטים. החלון הגותי בצריף העץ הפשוט אף הוא יכול להתפרש כנזם זהב באף חזיר או כחיה תרבותית אותנטית.

עם הזמן, ככל שפוחת הדור, צצות גרסאות שונות של גותיקה אמריקאית חדשה המייצגת את מה שהשתנה לרעה. חלק מהמבחר הזה כבר ראינו בסדרה. אם כן, אחרי שנאמר מה שנאמר, מה יותר גותיקה ישראלית מהחלום האמריקאי?

ומה יכול להתאים יותר לגותיקה ישראלית חדשה מאשר בובלילי ובתו?

New American Gothic 1,2,3

והנה סיפור מדהים בהתהוותו. המאזינה שלי העלתה בתגובתה את רעיון מצוין שאני אימצתי ותיארתי כאן, ולא הספקתי להגיד בובליל וכבר קיבלתי בדואר משלוח של יצירה מוגמרת שממש נולדה לפרויקט שלנו. תודה ללית! והנה הפוסט הזה כבר מתעדכן.

אמריקן בובליל  

כעת, משננסה להמשיך במסלול הרגיל של הפרויקט ניתקל במספר מכשולים.

המכשול הקטן הוא שמדי פעם אני נתקל בעוד תמונות שוות, ואז נכנע לפתוי ומוסיף אותן לפוסטים ישנים. לכן, במקום להתקדם אתם נקראים לעצור לרגע ולחזור שוב לפרקים הקודמים. בכלל, מבט שני תמיד מגלה דברים חדשים.

המכשול הגדול הוא העדרות מתוכננת שלי מהזירה לשבועיים הקרובים. היות והבלוג ישתוק זה אולי המקום והזמן לבקר באכסניות וירטואליות אחרות של האייקון שלנו.

בתמונות בהמשך הפרק הקליקו על התמונה כדי להכנס לקישור המתאים.

עם האוסף המוזר הזה נראה כאילו אני אינני אספן הרשת היחיד.

 והנה שתי תמונות מאד מעניינות. הן מזכירות את העיבודים המתמטיים של ליאונרדו והמונה ליזה ואכן תוכלו בעקבות הקישורים להגיע גם למונה ליזה

איך אפשר לעשות שימוש מועילבאייקון הידוע? יוצקים בו נופך אישי. שותלים לתוכו אנשים אמיתיים. כך יוצרים הקשר בין המוכר והמשותף ובין האישי והפרטי. השימוש יכול להעשות ע"י כל אחד, אבל מעניין לראות את השימוש היותר מקצועי אשר מכניס לסיפור דמויות ידועות.

השילוב נעשה בשלוש טכניקות עיקריות.

1. מונטאז' - שתילה של פרצופים לתוך הציור המוכר.

כמו בהכנת בצק לפיצה, נמשיך ללוש בנושא ונראה איך הוא הולך ונמתח ונפרש עוד ועוד.

הקבוצה הבאה אולי שומרת על הדמויות והתפאורה אך נוטה לעשות מה שאני מכנה תפנית בעלילה. כך ניקח את הצמד שלנו למחוזות שונים. חלק מהרעיונות שכאן כבר נראו בפרקים הקודמים אך אין בכך כל בעיה.

ואלה הבאים, ממשיכים ופותחים את הראש ומרחיבים עוד קמעה.

התמונות האלה במקור נקראות גותיקה אנטישמית וגותיקה איראנית.

אני אהבתי איך בציור היהודי התאימו את הבית שברקע לנוף העיירה.

התמונה האחרונה מותחת את ההגדרה עד הקצה

אולי לא הייתי בוחר בה אלמלא נקראה  - American Gothic

הגדרת הקצה אומרת - דמות ניצבת בפוזה יצוגית בחזית הבית.

התמונות הבאות נותנות משקל מיוחד לבטוי האמנותי

שתי תמונות מאתר Worth1000 הזכור לטוב.

האחת מביאה את הגיבורים ליצירה אחרת.

השניה מצרפת אליהם דמות מוכרת (מצרפת ולא מחליפה).

הנה מיודעינו מהפרויקטים הקודמים - מונה ליזה והאדם הויטרובי,

ויצירה מעניינת המשלבת שלוש(!) יצירות ידועות.

מימין ציור של זוג עומד והגבר מחזיק חכה. אמריקן גותיק.

משמאל ציור של פרננדו בוטרו. ירצה או לא - אמריקן גותיק.

על פי הכתובים, הצילום הזה של גורדון פרקס משנות הארבעים הוא הפרודיה הראשונה על הנושא.

עוד נרבה לשוב אל מוטיב המטאטא.

והציור המופשט משום מה קרוי American Gothic revisted ואני מביא דברים בשם יוצרם.

אני מאד שמח לערוך הפוגה קלה בביצוע סופר קלאסי אך מאד מקורי.

נסיים את הפרק באלה שאי אפשר בלעדיהם - ידידינו בעלי החיים.

התמונה הזאת נפלאה בעיני כי הכלב כבר לא בתפקיד של אף אחד אלא של עצמו

אם נראה לכם שהבאתי מבחר גדול ועשיר, כנסו גם לכאן.

באתר העצום הזה שהומלץ לי ע"י שדות תמצאו כאלפיים יצירות בנושא שלנו בלבד.

את המבחר הקטן שלי אמשיך בפרק הבא.

הפרק הקודם:

פרק 4