הכותרת לכתבה בדה-מרקר מבשרת "אם יופסק הדיג בכנרת - קיימת סכנה ממשית לאיכות המים". משרד החקלאות החליט לאסור את הדייג (כדי לאפשר לאוכלוסיית הדגים שנעלמה להתאושש ולהתרבות). על פי הכתבה תגרום ההחלטה לנזק בלתי הפיך לאיכות המים.
כמה דברים מאד מוזרים באותה כתבה.
כמות הדגים שהדייגים מצליחים לדוג ירדה בתוך כשני עשורים כמעט ב-99%. במילים אחרות – אין יותר דגים. אם הנתונים נכונים, הדייגים יכולים לרצות לדוג ולזעום על ההחלטה, אבל לדוג – אין מה. (הדייג המצוטט בכתבה מסביר כי השלל שאסף לא מכסה אפילו את עלות הדלק).
בכתבה מצוינות כל מיני סיבות להתמעטות והעלמות הדגה. בין היתר – הקורמורנים. עוף שאוהב דגים. לעומת זאת, הדייגים, ששללם בשנים הטובות גדול הרבה יותר ממה שמיחסים לקורמורנים, והדיג כלל אינם מוזכרים כסיבה אפשרית לבעייה.
המומחים המצוטטים בכתבה מצהירים כי הפסקת הדייג תפגע באיזון האקולוגי העדין ותגרום אסון. אני מודה שזה נשמע מוזר. כלומר אני מכיר את הטענה, ובעצמי מרבה לטעון, שהפרה של איזון אקולוגי, השמדה של בעל חיים או צמח, שנוי קיצוני בסביבה יפר את האיזון ויכול לגרום לתוצאות בלתי צפויות ונזק בלתי הפיך שיתברר רק בדיעבד, כשיהיה מאוחר מדי. כך הסתבר בזמנו שיבוש ביצות החולה חיסל את מתקן הטיהור הטבעי של מי הירדן ודרדר קשות את איכות המים בכנרת. אבל אף פעם לא שמעתי מישהו טוען למשל שהפסקת השאיבה בכנרת תגרום לאסון, ותזיק למים באגם.
בסופו של דבר, מסבירה הכתבה בדיוק מדוע המשך הדיג חיוני לשמירה על איכות המים. כך מצוטט פרופ' משה גופן:
"במים יש מצבורי זרחן שחייבים לדלל, ואת זה אפשר לעשות רק על ידי דיג יזום ומבוקר. אסור להפסיק את הדיג. קיימת סכנה ממשית להרעה באיכות המים כתוצאה מהפסקה מוחלטת שלו."
אני מודה שזה אחד הציטוטים ההזויים אך המפחידים ביותר שקראתי לאחרונה.
מה נאמר שם –
שהמים בכנרת מזוהמים בזרחן (תשתו משהו?).
שהדרך להוציא את הזרחן מהמים היא רק על ידי דיג (תאכלו הרבה דגים, זה בריא).
אם לא תאכלו דגים מזוהמים בזרחן תצטרכו לשתות אותו.
אם הזרחן מצטבר במים, לא הגיוני להוציא את המים? אולי לשאוב יותר?
אם הזרחן עובר מהמים אל דגים, לא הגיוני שנרצה להשאיר כמה שיותר דגים האגם?
אם הזרחן ממילא מצטבר בדגים, איך מושפעת איכות המים מהדיג?
איך הקורמורנים, שעל פי הכתבה אוכלים 200 טון אמנונים, לא מצליחים לדוג את הזרחן, ורק הדיג המבוקר מצליח?
ובכלל, מאיפה מגיע זרחן למים?
דווקא הכתבה בגלובס המכריזה "אלפי קורמורנים מחסלים את דגי המושט בכינרת" מתארת בדיוק את אותה הסיטואציה אבל עושה זאת באופן הגיוני ומובן יותר.
גם שם מתעוררים סימני שאלה מול טענה כמו "לראשונה הגיעו הקורמורנים לארץ לפני כשמונה שנים" ואתה תמה האם עד אז לא היו אשרות יציאה מרוסיה, ומכל מקום, מצביע על הכתבה השניה, על פיה כמות המושטים כבר ירדה ב-90% לפני שגילו אותם הקורמורנים.*
גם שם כתובים דברים מוזרים כמו "ברגע שהעולם הנוצרי יידע שמדינת ישראל מטפלת באופן חובבני בדג הקדוש ביותר לנצרות, תתרחש תקרית דיפלומטית שאי-אפשר לדעת לאן תתפתח".
אבל שם, אני מניח שהייתי עובר הלאה. זאת לא היתה כתבה "צורמת".
אז מה היה לנו? שתי כתבות באותו נושא, אומרות דברים שבחלקם סותרים זה את זה ובחלקם סותרים את ההגיון, מה שמשאיר רושם של כתיבה מאולצת, שהכריחו מישהו לכתוב על דבר שאינו מבין, ויחד עם זאת, קבלו מקום ונפח רחב, עם תמונות מרשימות וגרפים. מכל אלה, הרושם שנשאר הוא שאלו כתבות אינטרסנטיות. בכל זאת, כתבה אחת נקראת ברצף ובניחותא, כמו דג מושט המחליק לגרונו של קורמורן, ואילו השניה נתקעת כמו עצם בגרון. ואתם הקוראים, הזהרו מלבלוע.
*אחרית דבר.
כמה דברים שהספקתי ללמוד בהמשך.
ע"פ האנצקלופדיה של ynet, "המין הנפוץ בישראל הוא קורמורן גמדי (P. pygmaeus), שחזר לחרוף בה ב-1992 אחרי היעדרות ממושכת עקב ייבוש ביצות החולה, במספרים גדולים (20,000 פרטים ויותר)." כלומר, לא בדיוק הופיעו לראשונה אלא עשו קאמבק ענק, ואולי גם הנתון של "לפני שמונה שנים" הוא כבר מיושן, אבל יש גרעין מעניין לסיפור.
הדייגים בסין חושבים דווקא שתאוות הדייג של הקורמורן היא יתרון והם מאלפים אותו ומעסיקים אותו כדיג בשכר מינימום שבמינימום. כדאי לקרא את המאמר היפה של ספי בן-יוסף.
אז אולי באמת, הכל באשמת הקורמורנים. והנה עוד תוצאה לא צפויה של יבוש ביצת החולה.
חיפשתי תמונה. יש כל כך הרבה צילומים מדהימים של קורמורנים. גם תמונות מרהיבות של דייגים סינים וקורמורנים בלילה יש בשפע. בחרתי בתמונה הזאת בגלל הכותרת שלה -

מורן וקורמורן