הקטע על שפעת החזירים אמור היה להיות אתנחתא קומית קצרה אבל הנושא לא מרפה. להיפך, הוא הולך ותופס תאוצה.
אז מה היה לנו?
אנחנו חיים בסרט. סרט אסונות. והפעם – סרט מגיפות. כמה סרטים נעשו על מגיפה שהולכת ומתפשטת? איך הם מתחילים? כמה גיבורים מוכרים, אמא וילד, איש עסקים עצבני, זוג נאהבים. כולם עולים על אותה הטיסה. אחר כך עוקבים אחריהם לסירוגין, יחד עם דיווחי החדשות המטפטפים מכל קצווי. הישיבה של צוות הנשיא. הדיונים לפני ואחרי הכרזה על מצב חירום. אחר כך, האופציות משתנות לפי הז'אנר המתאים. מה שבטוח, שהחיים נראים כעת ממש כמו הדקות הראשונות של הסרט. אל דאגה – כך או אחרת, הכל יגמר תוך שעה וחצי שעתיים.
ובינתיים, לקט קטן מטורי החדשות. הנה כמה הארות מעניינות בכתבה בוואלה ("הוא אכבר").
ראשית, מזהירה קרן המטבע הבינלאומית מהשפעה קיצונית על מדינות העולם ומפגיעה אנושה בכלכלה (מה, היא עוד לא מתה?). רמת הכוננות של ארגון הבריאות העולמי – חמש מתוך שש, לראשונה בהיסטריה. ועוד נאמר – עד כה נדבקו במחלה 236 בני אדם. נשאלת השאלה, מהו מקדם הפחד. מליונים מתים כמו זבובים על ימין ועל שמאל. בגלל שטויות, שנאה, מזל רע, אסונות, מחלות, מלחמות, תאונות, זיהום אוויר, זיהום מים, זיהום קרקע, מלריה, איידס, סרטן. 236 אנשים נדבקו. מהו מקדם הפחד? האם הוא שפוי? אם כן, צפויים לנו ימים מטורפים עד מאד.
מה עוד באותה הכתבה? הנשיא אובמה קורה לציבור לגלות "עירנות גבוהה". אני זוכר שגם אנחנו גילינו עירנות כאמצעי זהירות ממחבלים מתאבדים. מביטים באיש העומד לידנו ומנסים לנחש האם הוא יתפוצץ בעוד רגע. ועירנות מפני השפעת מהי? האם לפקוח עין, שמא וירוס לפנינו, או פשוט להמנע מחברתם של אנשים מצוננים?
ובארצנו, מבקש משרד הבריאות מנוסעים ששבו ממקסיקו לא לצאת מהבית במשך שבוע. הרי זה נפלא. מאז ומתמיד יודע כל מי ששב מחופשה שהדבר הנחוץ ביותר עכשיו הוא שבוע בבית. והנה, התגשם החלום. לגבי מקומות העבודה, מוסיפה הידיעה, מי שישאר בביתו יקבל ימי מחלה ממשרד הבריאות. אני כבר השגתי כתובת של מישהו שיכול להשיג אישורי חזרה ממקסיקו.
והנה כתבה בדה-מרקר על השפעת השפעת על מכירת בשר החזירים. מגדלי החזירים בארה"ב זועמים על מדינות שונות בעולם אשר הפסיקו לייבא את תוצרתם. הרשויות טוענות כי לא ניתן להדבק במחלה מאכילת בשר חזיר מבושל. אין בכלל הוכחות שאנשים שחלו באו במגע עם חזירים. "למעשה, הרשויות כלל לא אינן בטוחות אם החזירים רגישים לשפעת". וכבר נפתח קמפיין לשנוי שם המחלה ל"שפעת צפון-אמריקאית". (פתאום ליצמן לא נראה כל כך הזוי). מכל מקום, שוק בשר החזיר ספג מכה. (ואללה הוא אכבר כבר אמרנו?)
אני מודה שאילו חזרתי אני ממקסיקו או כל מקום אחר והייתי חוטף חם גבוה ונזלת בכלל לא הייתי חושב שהנושא מצחיק. אבל היות והתחלתי, אני מתחייב להמשיך ולצחוק כל הדרך לבית החולים.
אם כבר התייחסתי לכתבות בעיתונות אני חייב להודות שבכל פעם שאני אוחז בגליון אני מוצא ידיעות ועניינים הראויים לציטוט והתייחסות. למרבה המזל אני מוותר, והעיתון כבר הופך לזה של אתמול. אבל כל עוד הברזל חם, הנה מודעת פרסומת באותו גליון של דה-מרקר.
פארק תעשיות אדומים מפרסם מודעה המדברת בשלושת שבחיו הידועים של כל נכס נדל"ן. מיקום, מיקום ומיקום. וכל סעיף זוכה לפירוט. הנה, כבישי גישה נוחים, רק 10 דקות מירושלים. הנה נגישות לאוכלוסיה גדולה וכח אדם מעולה בכל המקצועות. והנה – האיזור נהנה מעדיפות לאומית א' והנחות בארנונה. ואני שואל, אם הכלה כל כך יפה, ובריאה, ובאה ממשפחה טובה ומכובדת, מדוע זה מוכנה המשפחה להציע נדוניה גדולה כל כך – רק שאקח?
ואם לא ידעתם, יש עכשיו גם מבצעים חסרי תקדים על כל דגמי יגואר. שלא תגידו שלא אמרתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
