ממש מוזר, אני בדיכאון מתגובות!!
טוב, נתגבר [אני מקווה]... למרות שזה עשה המון צרות, הנה ההמשך לסיפור ושוב אני אומרת, מי שלא רוצה לקרוא, שלא יקרא!!!!:
טליה כיסתה את עינייה,
"זה בסדר, את יכולה להוריד את הידיים מהעיניים" אמרתי לה..
"אתם.. אהה.. אתם יורדים?" שאלה בקול מהוסס,
"כן, עוד רגע, רק נתלבש ונרד.." אמר ביל וטליה הסתלקה מהחדר,
"מוזרה.." אמר ביל וחייך אליי
"כן.. בוא נתלבש.." אמרתי והדפתי בעדינות את ביל וניגשתי לתיק הבגדים שלי ולבשתי מכנסיים וחולצה וירדתי למטה, ביל ירד כמה דקות אחרי...
"מה אתם כאלה מחוייכים?" שאל תום
"כלום סתם, החיים יפים אז צוחקים.."
"זאת אומרת, כששוכבים, אז צוחקים" אמר תום בקול מפגר שהכעיס אותי קצת, התיישבתי ליד טליה,
"מה קורה עם היד? מאוד כואב?"
"לא.. היא בסדר.."
"תגידי, רוצה לשלוח וידאו לארץ?"
"כן!" קפצה טליה ואני הלכתי להביא את המצלמה, נכנסתי לחדר וראיתי את הדף שבו תום כתב, עברתי שוב אל השיר והוא נשמע לי יותר יפה מהפעם הקודמת.. שמתי אותו מהר במקום וירדתי למטה,
"יאללה!!" הרמתי את קולי בשמחה ורצתי אל הספה, חלפתי אל פניי תום והוצאתי לו לשון..
"משוגעת..!" מלמל תום
"כזאת אני!" החזרתי והתיישבתי ליד טליה והפעלתי את המצלמה:
"היי.. כאן ענבל עם עוד אורחת כבוד מישראל- טליה!!!" אמרתי והפניתי את המצלמה אל טליה שנופפה בפרחיות גמורה למצלמה..
"שלום טליה..."
"שלום לכולם!!!!"
"ואם אפשר הקדשה מיוחדת ל2 החברים הכי טובים שיש לי בכל העולם, שלום רועי ושושו!!!!" אמרתי ונתתי נשיקה למצלמה...
"ענבל.. מה אתן עושות?" שאל תום
"מצלמות.." אמרתי והפניתי את המצלמה לתום שהוציא לשון ועשה "זין" ביד שלו למצלמה..
"היי!! זה כל הכיתה שלנו רואה את זה אחר כך!" אמרתי
"אהה.. סליחה.." אמר תום וחזר לענייניו...
"טוב, אממ, מי תספר מה עשינו היום?" שאלה טליה
"את יכולה.."
"טוב... עם את מתעקשת.." הפרחיות שלה כל כך הכעיסה אותי! החיוך שלי נמחק מהר מאוד וטליה דיברה ודיברה ודיברה..
"דייי!!!!!" צרחתי וזרקתי את המצלמה אל הספה והלכתי למעלה..
"מה קורה לה?" שאלה טליה בפיגור,
"אין לי מושג אני אלך אליה" אמר תום ועלה במדרגות,
"ענבל, תפתחי לי.." אמר תום
"בשביל מה?"
"תפתחי כבר!" צעק והפחיד אותי נורא... צעדתי אל הדלת ופתחתי אותה,
"תודה רבה.." אמר בכעס תום ונכנס לחדר,
"מה אתה רוצה?" שאלתי בטון שממש לא נעים היה לו לשמוע..
"מה את כועסת אלי? איזה זכות יש לך?? את הבאת אותה לכאן!" אמר תום והתקרב אליי " את ידעת שאני אוהב אותך ואת מנסה כל הזמן להתרחק מימני.. אני לא יכול יותר! הייתי מת עכשיו להיות איתה.. אבל אני לא יכול, זאת הפעם הראשונה שאני רוצה, ולא יכול ואת מתעלמת"
"תום א.." התחלתי להגיד אבל הוא חתך אותי,
"את לא מבינה! את לא מבינה מה אני חושב ואיך אני מרגיש, זה לא דבר שאת יכולה לדעת, אבל את יודעת שאני אוהב אותך, למה את מתעלמת?" תום שתק והתנשף והיה ממש אדום ואז הוא נתן לי 2 סטירות, אחת מכל צד, שמתי את ידיי אל הלחיים שלי, מנסה להקל את הכאב, ירדו לי דמעות והסתכלתי אל תוך עינייו של תום בעצב,
"אני.." התחיל לומר תום,
"אני מצטער.. אני לא התכוונתי.." אמר בשקט,
"לא התכוונת? כן.. רואים שלא התכוונת, תודה על היחס תום! זוז מימני!!" אמרתי ויצאתי מהחדר,
"חכי, ענבל חכי!!!" צעק תום, הוא ראה שאני לא עוצרת וקרא עוד כמה פעמים עד שנמאס לו.. לקחתי את הנעליים שלי ויצאתי מהסטודיו,
"לאן את הולכת?" שאל ביל,
"רחוק מכאן!" צעקתי בלי להסתכל אליו ויצאתי מהדלת.
הלכתי כמה מטרים, התיישבתי ונעלתי נעליים, המשכתי ללכת והגעתי למלון, בכיתי כל הדרך והפנים שלי בערו, למרות בהכאב האמיתי עבר כבר מזמן.. היה כבר 9 בערב, הגעתי לחדר שלי וישר נכנסתי למיטה שלי ונרדמתי ברגע, חלמתי חלום שאני אל הר גבוה ואני נופלת למטה, זה היה החלום היחידי שזכרתי,
"היא כאן?" שמעתי מישהו שואל,
"כן.." אמרה אישה והדלת נפתחה,
"שש.. היא עוד ישנה" אמרה האישה וסגרה את הדלת, הרגשתי שמישהו מתיישב אל המיטה שלי ומלטף לי את היד, אחרי כמה דקות, פקחתי עין, וראיתי מישהו, ניסיתי לחדד את הראייה וראיתי שזה תום,
"לך מכאן.." אמרתי בקול עייף..
"ענבל.. אני... אני מצטער"
"לך מכאן עכשיו!" אמרתי בקול קצת יותר ערני, ראיתי את ביל עומד לידו,
"תני לו רגע לדבר" אמר בשקט,
"לכו מכאן.. אני רוצה לישון"
"טוב, נחזור אחר כך" אמר תום,
"לא. אל תחזרו" אמרתי ועצמתי עיניים, תום קם מהמיטה והרגשתי קצת רטיבות על הפנים שלי, פקחתי את העיניים וראיתי את ביל עומד ובוכה,
"אל תלכי.." אמר ויצא מהחדר, נישארתי לבד בחדר, אבל לא הצלחתי להירדם, 2 מפטים עברו לי בראש- "לא. אל תחזרו" ו-"אל תלכי" שניהם הדהדו בראש שלי ונהיה לי כאב ראש, פתחתי את הדלת של החדר ויצאתי, לא ראיתי אף אחד במסדרון, ירדתי ללובי אבל גם שם לא ראיתי את תום וביל, חזרתי לחדר בהרגשה של פספוס, בשביל מה אמרתי את זה? מה זה עזר לי? הוא בא להתנצל, לא כדי לתת לי עוד סטירה...
"מה את עושה מפגרת??" התחלתי לדבר אל עצמי,
"מה את עושה???? הם אוהבים אותך!! הם היחידים שאוהבים אותך כמו שאת, בלי שינויים ומסכות, אין יותר מפגרת מימך"
נשכבתי אל המיטה ועצמתי עיניים בתקווה שהזמן יחזור לאחור ושהם ישארו, אבל זה כמובן לא הצליח.
זהו לעכשיו, תגיבו ביי..!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
