נשמתי עמוק ועצמתי עיניים, הרגשתי איך הייאוש שוב מנסה להטביע אותי, אבל הרגשתי בטוחה, בגלל שביל חיבק אותי, הסתכלתי שוב אל תום והתמלאתי רחמים אליו, למרות שהוא הרביץ לי, אף פעם לא ראיתי אותו בוכה.
"למה אתה בוכה?" שאלתי באיטיות את תום, והוא במקום לענות בא אליי ונתן לי חיבוק.
"למה אתה בוכה?" שאלתי שוב באותו טון מפגר את תום.
"אני מצטער, התגעגעתי אלייך" אמר לאוזני ונתן לי נשיקה בלחי.
"גם אני מצטערת, אחרי שהלכתם, הבנתי כמה אני רוצה שתהיו לידי. ביל? אתם סולחים לי?" שאלתי בקול רועד והתחלתי לבכות,
"כן.. אנחנו סולחים, רק תבטיחי לי שלא תלכי יותר" אמר ביל,
"לא אלך.. מבטיחה" אמרתי וחיבקתי את ביל ואת תום, הפנים שלי נהיו רטובות, בגלל ששלושתינו בכינו אחד אל השני, ניסיתי לפקוח עיניים אבל השיער של ביל נכנס לי לעיניים, סגרתי אותן מהר ונתתי לתום נשיקה בלחי, תום כנראה הבין שאני רוצה להיות רגע עם ביל ויצא מהחדר, מיד אחרי שתום יצא ביל נתן לי נשיקה, כל כך התגעגעתי לזה! עד אז לא הבנתי עד כמה! התגעגעתי אל העדינות שלו ולהתחשבות הזאת, למרות שלא ראינו אחד את השני רק יומיים, לא הצלחתי לעשות כלום בלעדיו, כאילו הוא האוויר שלי. הנשיקה הסתיימה והוא בכה אלי כל הזמן, הוא בכה יותר מימני, אבל זה די ברור, הרי הוא היה זה שאמרו לו לא לחזור.
"אני אוהב אותך כל כך, אל תעזבי אותי" אמר בשקט ובעצב ששבר אותי והדמעות התפרצו מימני, התחלתי ליבב בשקט. התחבקנו המון זמן, הייתי חייבת למלות את החור שנוצר ביומיים האלה, ביל הפסיק לחבק אותי ונשכב איתי אל המיטה.
"גם אני אוהבת אותך, אתה היחידי שאני אוהבת" חייכתי אליו ונתתי לו חיבוק, שקעתי בתוך החיבוק והרגשתי הכי מוגנת בעולם, לא ידעתי איך הוא עושה את הכל כל כך בשקט ובשלווה, אבל זה לא מה שחשבתי אליו באותו הרגע. לפתע נשמעו דפיקות בדלת,
"אני עוד רגע חוזר חכי לי כאן" אמר ביל ונתן לי נשיקה והלך לפתוח את הדלת, מבחוץ שמעתי צעקות ודיבורים, הבנתי שכל העיתונאים כבר עלו על העניין. ביל חזר אליי ואמר:
"אממ, יש כאן צלמים.. את רוצה להתראיין?" שאל,
"איך שאתה רוצה.."
"טוב, תישארי את כאן, אני אסיים איתם ואחזור"
"רגע.. אפשר עוד נשיקה?"
"כמה שתרצי" אמר ביל ונתן לי נשיקה ממש טובה ויצא החוצה.
"אממ, רק כמה שאלות.." אמר ביל לים העיתונאים שחיכו מחוץ
"האם זה נכון שאתה וענבל נפרדתם?" אמרה עיתונאית.
"ממש לא! אנחנו ביחד וטוב לנו ככה" אמר ביל והצביע על עיתונאי.
"האם לתום יש חברה חדשה?" שאל העיתונאי
"את זה תשאל אותו, אני לא ממש יודע, אני יודע שמי שהוא אוהב לא חברה שלו.." אמר והצביע על עיתונאי אחר
"את מי תום אוהב??" שאל בהתלהבות.
"עם הוא יסכים, הוא יספר." אמר ביל ונכנס פנימה.
"זהו?" שאלתי
"כן.." אמר ביל ונשכב שוב לידי וליטף את פניי, תום ירד וביל התיישב וגם אני, תום יצא החוצה.
"תום יש שם.." התחיל לומר ביל
"אני יודע.. אני גם אענה אל כמה שאלות, במילא אמרת כבר חצי ממה שהם רוצים לשמוע."אמר ויצא החוצה.
"תום,ביל סיפר שאתה אוהב מישהי? מי זאת?"
"אני אתן לכם רמז. היא לא מהארץ" כולם השתתקו.
"אתה אוהב את החברה של ביל??" שאלה עיתונאית אחת בצעקה, תום הבין שהוא הסתבך ונכנס פנימה.
"זה היה מהיר.." אמר ביל
"בוא.." אמרתי לתום והוא התיישב לידי ונתתי לו חיבוק,
"התגעגעתי אליך כל כך.."אמרתי
"את סולחת לי?" אמר בתמימות,
"כן, רק תבטיח לי שלא תעשה את זה שוב."
"טוב מבטיח" אמר תום וחיבק אותי ונתן לי נשיקה בלחי.
"אני ממש עייפה..." אמרתי ופיהקתי..
"כן, גם אני ממש עייף.." אמר ביל,
"אז בואו נלך לישון!! איזה ראיון מוצלח לא??" אמר בציניות תום ועלינו שלושתינו למעלה, תום הלך לישון בחדר אחד ואני וביל בחדר אחר, הורדתי נעליים, מכנסיים וחולצה [וכן, היה לי משהו מתחת..!] וביל גם הוריד ונשאר עם בוקסר ונכנס גם למיטה, כשהייתי במלון הרגשתי ממש לבד, כל כך רציתי שביל יבוא לשם ונישן ביחד..
אני וביל נרדמנו מחובקים והיה לי ממש נעים שוב לישון יחד איתו, אני הייתי הראשונה שקמה, קמתי ב10 וחצי בערך.. ירדתי למטה ויצאתי לראות עם העיתון הגיע, כמובן שלא התעניינתי, פשוט העדפתי לקחת אותו בעצמי ולא לקרוא אחרי שהוא פוגע לי בראש.
בשעק, ראיתי את תום.
"בוקר טוב.." אמר ביל וחיבק אותי ממאחור
"מוקדם לא?" אמרתי
"כן קצת, לא נורא.. מה יש בעיתון?"
"לא יודעת, אבל תום בשער.."
"אוי לא!!" אמר ביל.
"מה? מה קרה??" שאלתי בבהלה
"כתוב שתום אוהב אותך, זאת אומרת, את החברה של ביל"
זהו לעכשיו, יכול להיות שאני לא אעדכן במשך היום כי אני נוסעת.. אני הולכת לסבתא שלי שחזרה מהולנד.. אני אראה את הפוסטרים!!!!!
יייאאאאייי!!! היא קנתה לי 2!! איזה כיף..! טוב זהו, ביי!!!!
פ: P:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
