היי!! ממצב? מצטערת שלא רואים את התמונות ]: חבל.. אבל לא נורא..
סתם שאלה, מישהו מכיר את הלהקה ג'סטיס?? מי שכן, איזה להקה אדירה!!! אני כל כך אוהבת את- D.A.N.C.E !!!!! שיר מעולה! כדי לכם לשמוע! גם לומדים קצת לאיית חחח..!!
טוב, הנה ההמשך לסיפור:
"מה קרה?" שאל ביל את גיאורג,
"מסתבר שעכשיו במקום לשנוא אותך או את ענבל, שונאים את תום" מול הסטודיו זרקו המון המון המון זבל, שקיות אשפה, אוכל, ניירות אפילו ראיתי שם מחשב הרוס, אל כל האשפה הם שמו נייר גדול שכתוב אליו:
"תום קאוליץ, לך לעזעזל" או משהו כזה, זה היה בגרמנית אז לא הבנתי..
הלכתי החוצה וראיתי את מה שהיה שם, זה היה ממש מגעיל, גם בגלל שזה זבל וגם בגלל שזה לא עניינם של אנשים אחרים את מי הוא אוהב.
גיאורג סגר את הדלת וכולם התיישבו אל הספות, כשהלכתי מהדלת, ראיתי משהו שלא שמתי לב אליו, בעצם, שני דברים שלא שמתי לב אליהם, אל השולחן היה מכתב בעברית ואנגלית, זה היה מטליה.
"היי ענבל, ביל, תום, גיאורג וגוסטב, הבנתי כבר מאז שהגעתי לגרמניה, שאני לא מתאימה לכאן, וזה רק התחזק. תום, אני יודעת שאתה לא אוהב אותי ואני מבינה את זה, אתה חופשי לאהוב את מי שאתה רוצה, לא את מי שאחרים רוצים, רק שתדע שאני אוהבת אותך ושאני הייתי מאוד שמחה שנהיה ביחד אבל זה לא יעבוד, בכל מקרה, בטח לא שמתם לב שהלכתי, לא ציפיתי שתשימו לב עם כל מה שקרה בימים האחרונים, אני עכשיו במטוס או אפילו בישראל ואני כבר מתגעגעת, באהבה, טליה." ואת אותו הדבר היא כתבה באנגלית,
"איך לא ראינו שטליה לא כאן??" שאלתי,
"אוי!! צודקת!!! מה איתה בכלל איפה היא??" אמר ביל
"היא חזרה לישראל" אמרתי
"מה??" הופתע תום וקפץ מהספה.
"קח, תסתכל במה שהיא כתבה"
"היא כתבה בעברית איך אני יכול להבין??"
"לא יאמן.. יש גם באנגלית!" אמרתי והצבעתי אל הקטע באנגלית, תום קרא מהר ונתן את המכתב לביל.
"טוב, אין מה לעשות, זה מה שהיא בחרה." אמר תום.
"רגע, בוא נגיד לה משהו.." אמרתי וחייגתי את המספר של טליה בטלפון ושמתי אל ספיקר, היא לא ענתה כמובן אבל רציתי שזה יהיה תא קולי,
"בואו!!" אמרתי וכולם באו ועמדו סביב הפלאפון.
"היי טליה, אנחנו מצטערים אל זה שלא הרגשת בנוח כאן אז רצינו להגיד לך משהו:" אמרתי בעברית לפלאפון וכול אחד חטף את הפלאפון ואמר מהר את מה שהוא רוצה להגיד,
תום:"היי טליה, זה תום. מצטער שאני כזה.. אממ כזה.. לא החלטי עם זה מה שאני מתכוון אליו.."
ביל:"היי טליה, כולנו כבר מתגעגעים אלייך. אבל שמחים שעשית את מה שאת חושבת שהיה מתאים לעשות"
גיאורג:"הי.. אני לא ממש הכרתי אותך אבל לפי מה שסיפרו לי, את בנאדם נהדר אז.. אממ ביי.."
גוסטב:" ראיתי אותך רק פעם אחת ודי מצאת חן בעניי, למה לא ניסית אותי?? טוב, לא חשוב.. ביי"
אני:"בקיצור טליה, כולנו אוהבים אותך. ביי!!" סגרתי את הפלאפון ושמתי על השולחן.
"יופי.. הצלחנו.." אמרתי
"זה לא היה כזה קשה.." אמר תום..
"גוסטב, בוא רגע למטבח.." אמרתי והלכתי עם גוסטב.
"מה?" שאל
"אתה באמת התכוונת למה שאמרת?"
"מה? שהיא מצאה חן בעניי??"
"כן.."
"כן, בערך, לא מאוד הכרתי אותה אבל היא עשתה רושם ראשוני דיי טוב.. למה באמת הכרת אותה לתום עם את ידעת שהוא אוהב אותך?"
"רציתי להוריד אותו קצת מהעניין הזה, חשבתי שהיא תסייח את דעתו.."
"טוב.. עוד משהו?"
"לא.." אמרתי ויצאנו מהמטבח.
"מה עושים??" שאל גיאורג
"בקשר למה?" שאל ביל
"בקשר למזבלה שבחוץ!!"
"אהה.. נתקשר למארגנים ונלך לתחנת אוטובוס, הם יקחו אותנו משם.." אמר ביל
"טוב, אז בואו נצא.." אמר תום וכולם לקחו את התיקים שלהם והתחלנו ללכת לתחנת האוטובוס, בתחנה ישבו עוד 2 נערים ואישה מבוגרת אחת. הגענו לתחנה אבל כולם נשארו לעמוד..
"ביל.. אתה מתקשר אליהם?" שאל תום
"כן שנייה.."
"למי הוא מתקשר?" שאלתי
"למארגנים.."
"אהה.." ביל הוציא את הפלאפון שלו מהתיק וחייג והתחיל לדבר,
"טוב, הם יצאו עוד כמה דקות.." אמר אחרי שסיים את השיחה.
"בסדר..." אמר תום, הלכתי אל ביל ושמתי את הראש שלי אליו,
"מתי ההופעה מתחילה?" שאלתי
"בשש.." אמר ביל וחייך אליי,
"האמת שהפעם, במקום להיות מאחורי הקלעים, אני רוצה להיות בהופעה, זאת אומרת, להיות הקהל.."
"בטוחה? ימחצו אותך שם"
"אני אהיה בסדר.." אמרתי וחיבקתי אותו,
"טוב.. בסדר." אמר ונתן לי נשיקה וחיבק אותי,
"נעים לי.." אמרתי בשקט אל ביל מתי שהוא חיבק אותי והוא לחש לי,
"גם לי.." המסחרית הגיעה וכולם נכנסו לתוכה, נסענו חצי שעה- שעה והבענו לאצטדיון הענקי באוברהאוזן.
"טוב, אני אלך לקנות כרטיס.."אמרתי והתחלתי ללכת לעבר הקופות.
"אני בא איתך" אמר ביל
"יייאאיי!! יש לי לווי!!" אמרתי ונתתי לו חיבוק,
"אני יודע שזה נשמע מפגר, אבל את ממש חמודה" אמר לי ביל
"תודה.. גם אתה ממש ממש חמוד" אמרתי ונתתי לו נשיקה.
"מוזר, אני מכיר כל כך הרבה אנשים,אבל אני לא זוכר בנאדם אחד שיש לו תכונות כמוך"
"זאת אמורה להיות מחמאה?" שאלתי בחיוך
"גם וגם.. לכל אחד יש חסרונות.."
"מצטערת לגלות לך, אבל אני לא מוצאת בך חסרונות.."
"אל תדאגי, יש לי הרבה חסרונות, אחד מהן זה שאני מעשן וגם שותה.."
"בסדר.. אבל אתה לא גומר חפיסה ביום ואתה גם לא גומר בקבוק וודקה ביום.." שתקנו לאיזה חצי דקה ואז ביל אמר,
"אני לא אוהב לחשוב אל זה אבל חשבת פעם ממה תמותי?" שאל ביל
"אממ.. כן, אני מקווה שאני אמות ממשהו טוב או רגיל, כמו זקנה..."
"אני חושב שאני אמות מ.. אממ לא, נראה לי שאני אמות גם מזקנה"
"ועם תמות לפניי אז אני אמות מאהבה וגעגועים.."
"אני מקווה שלא בגללי תמותי"
"מה אתה כבר יכול לעשות לי?" שאלתי בציניות
"את זה" אמר ביל ודגדג אותי.
"מדגדוגים אני מוכנה למות.."
"טוב, בואי נפסיק לדבר אל מוות בבקשה"
"כן אני מעדיפה יותר חיים ולא מוות"
"רגע, הקופות עדיין סגורות לא?" אמרתי
"כן, בגלל זה אנחנו אפילו לא יוצאים כי אפשר להיכנס לקופות ולקחת כרטיס אחד.."
"לקחת??" שאלתי מופתעת, לא חשבתי שביל יגנוב משהו..
"לא לגנוב מפגרת! לבקש מהם כרטיס אחד.. חוץ מי זה, אף פעם לא גנבת משהו?"
"דברים קטנים, עטים מחקים טושים.. לא דברים גדולים"
"כרטיס זה לא דבר גדול"
"נכון אבל עם זה להופעה שלכם, אז זה ממש גדול!"
"תודה..." אמר ביל ונכנס לחדר של הכרטיסים ויצא עם כרטיס אחד.
"יש!! יש לי כרטיס להופעה של טוקיו הוטל ולך איןןן!!!!" אמרתי והצבעתי אל ביל בחיוך, הוא התחיל לצחוק וגם אני,
"אני לא מאמין שלא הצלחתי להשיג כרטיס! כל כך רציתי ללכת להופעה שלהם.." המשיך ביל את הדבר המפגר שאמרתי.
"לא נורא, יהיו הזדמנויות אחרות."
"יופי, ונוכל ללכת ביחד?"
"כן" אמרתי וביל נתן לי חיבוק,
"אני אוהב אותך כל כך.."
"גם אני.. אף פעם לא נהניתי ככה כמו שאני נהנית כאן"
"אני שמח.."
"אני מקווה שאני לא מפגרת מידי בשבילכם.." אמרתי והלכתי מול ביל והלכתי אחורה
"לא.. אולי את מפגרת אבל את מפגרת במידה וחוץ מי זה, אני אוהב את הפיגור שלך"
"יופי.. גם אני אוהבת את הפיגור שלך עם יש לך בכלל אחד כזה.."
"יש לי, פחות מימך אבל יש לי.. גם אני בנאדם וגם אני עושה שטויות לפעמים.."
"אני יודעת.. מה הפעם האחרונה שאני ואתה עשינו שטויות?" שאלתי
"אממ.. בשדה, על מה שדיברנו.."
"כן צודק.. רגע, על מה דיברנו?"
"את לא רוצה לדעת.."
"נוו אל מה??"
"דיברנו אל למה ומתי גברים גונחים.."
"אההה.. כן זה היה כל כך מצחיק איך שעשית את זה!!!"
"אני יודע.. אף פעם לא דיברתי אל זה עם מישהו האמת.."
"יצא לך בכלל לגנוח מתישהוא?" שאלתי בציניות
"היי!! זה לא היה יפה!! את יודעת שאני לא אוהב לדבר אל זה!"
"טוב בסדר.." אמרתי ונתתי לו חיבוק והמשכתי ללכת אחורה, הלכתי והלכתי ופתאום אני מרגישה שמישהוא עוצר אותי ממאחור,
"היי" אמר תום וחיבק אותי.
"היי.. תראה, יש לי כרטיס להופעה שלכם.."
"יופי, את תהיי בשורה הראשונה נכון?"
"אני מקווה.."
"אז אני אוכל להסתכל אלייך.."
"ואני אוכל להסתכל אליכם, גאוני לא?"
"כן.. הכי גאוני שיש.." אמר וצחק תום והוריד את ידיו מימני,
"ביל צריך ללכת לעשות באלאנס.." אמר תום
"כן, בואו נלך.."
"ביל, אני יכולה לצלם את הבאלאנס?"
"בטח!! בואי.." אמר ביל והלכנו מחובקים אל הבמה, אני קפצתי מהבה אל המקום שבו יהיה הקהל והתחלתי לצלם.
"טוב, אנחנו בבאלאנס באוברהאוזן, מקום ענקי!! בהופעה אני אהיה בקהל ולא מאחורי הקלעים ואני אוכל לצלם את ביל ותום וגיאורג וגוסטב." לחשתיאל המצלמה וצילמתי את הבנים. ביל התחיל לשיר את איברס אנד דר וולט ובאמצע הוא דיבר אל האחראי ואמר כל מיני דברים שלא הבנתי, הוא הסתכל אליי לפעמים וחייך למצלמה וחזר להסתכל אל האוויר, מוזר איך שהוא לא מסתכל אל אף אחד והוא מסתכל על השמיים או על משהו אחר. מתי שביל לא הסתכל אליי תום הסתכל וגם הוא חייך אל המצלמה, הוא נטף זיעה כבר בשיר השני וגוסטב בכלל!! כאילו היתה בריכה סביבו! ביל היה די יבש וכמעט ולא הזיע וגיאורג הזיע קצת, הדירוג של הזיעה היה-ביל, גיאורג, תום וגוסטב. [מהיבש אל הרטוב] צילמתי את גוסטב שלא הוציא את ראשו מבין התופים וגם צילמתי את גיאורג שאולי פעמיים או שלוש פעמים הוא הסתכל אלי לראות מה אני עושה או מה קורה איתי. כשהם סיימו את הבאלאנס כולם ירדו אל מאחורי הקלעים אחרי כמה דקות, הרגשתי שוב מישהו מחבק אותי ממאחור,
"למה את לא באה איתנו?" זה היה שוב תום, כמה מפתיע.
"לא יודעת, אין לי מושג איך להגיע לחדר שלכם.."
"אז אני אראה לך.."
"טוב.. תודה" אמרתי והלכתי עם תום פנימה,
"מתי את השערים בחוץ?" שאלתי
"בשלוש.."
"אז בעשרה לשלוש, אני אוכל לבוא לכאן, לאזור של הקהל?"
"למה?"
"כי אני רוצה לראות אתכם"
"אהה.. כן, בסדר.."
"יופי!!" אמרתי ונתתי לתום חיבוק קטן.
"תעני לי בכנות.. את באמת אוהבת את ביל?"
"כן!"
"באמת?? אפילו אחרי מה שקרה עם הגן שעשועים?"
"כן. בידיוק כמו שסלחתי לך זה שנתת לי סטירה, זה ממש כאב דרך אגב!!"
"מצטער, לא יודע מה עבר לי בראש, את יודעת שאני לא הייתי עושה את זה"
"אז למה עשית את זה?"
"לא יודע..אבל, אני אוהב אותך. אני באמת לא מבין למה ניסית להכיר לי מישהי אחרת"
"תום תקשיב, קרה לי בידיוק אותו הדבר עם חבר שלי לשעבר. הוא לא מוכן להרפות, הוא קרא לי זונה בגלל שהוא חשב ששכבתי עם ביל, אני לא אומרת שאתה כמוהו, אתה ממש לא ואתה הרבה יותר מבין ונחמד ומתחשב מימנו, אבל תבין שאני אוהבת את ביל"
"זה לא מאוד עוזר לי כשאת אומרת את זה.."
"אני יודעת, וכמו שאתה אמרת, אי אפשר להגיד למישהו להפסיק לאהוב את מי שהוא אוהב, ואני לא אומרת לך להפסיק, אני רק אומרת, שאני שמחה להיות עם ביל ושאני אוהבת אותו, וכמו שאני לא יכולה להגיד לך להפסיק, אתה לא יכול להגיד לי להפסיק"
"אני עצוב להודות שזה נכון.."
"אבל אל תדאג, אתה הידיד הכי טוב שהיה לי והלוואי שהייתי יכולה לעשות משהו בקשר אליך"
"את יכולה"
"מה?"
"לעזוב את ביל ולהיות חברה שלי"
"אל זה בידיוק אני מדברת. אני לא רוצה לעזוב את ביל, כי הוא יקר לי ואני אוהבת אותו. אבל אתה, אתה יכול להצביע על מי שמוצאת חן בענייך והיא ישר תבוא אליך"
"עובדה שאת לא באה אליי"
"אולי, עם היית יכול להחזיר את הזמן אחורה, והייתי מתעלפת ואתה היית בא לעזור לי, אולי הייתי יכולה להיות חברה שלך"
"אולי.."
"רק תום, בבקשה, אל תנסה שוב לנשק אותי. אתה יודע שאני לא יכולה וגם לא רוצה"
"ומה עם כל שאר הפנים?"
"בסדר.. רק לא יותר מידי"
"אפשר עכשיו?"
"עם אתה רוצה.." אמרתי ונעמדתי מול תום, הוא התקרב אל הפנים שלי ונתן לי נשיקות קטנות על כל הפנים חוץ מהפה, זה היה ממש נעים, הוא ליטף את השיער שלי ונתן לי המון נשיקות, בעיניים, באף, בלחיים, בצוואר באוזניים במצח בכל מקום,
"דיי" לחשתי אל תום והדפתי אותו בעדינות, הוא התקרב שוב אל הפנים שלי ונתן לי עוד נשיקות,
"דיי תום תפסיק."
טוב, זהו לעכשיו, מקווה שאהבתם את הפרק ביי!! P:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
