טוב לחיות בחלום... רק חבל שיש גם סיוטים...

היי!!!! ראיתם מה עשיתי?? מקווה שיצא לי יפה [: עבדתי אל זה המון זמן אז אני מקווה שהעבודה הייתה שווה משהו..

טוף, הנה ההמשך לסיפור:

"תום, אתה מתחיל שוב, די.." אמרתי אל תום

"אני יודע שאת אוהבת את זה.." לחש אלי..

"די תפסיק, אני לא יכולה" אמרתי והדפתי אותו יותר חזק, הפעם הוא לא חזר,

"למה את לא נותנת לי?"

"כי ככה.."

"אני יודע שזה נעים לך.. למה את עוצרת אותי תמיד?"

"כי אני לא יכולה. חוץ מי זה, תמיד יוצא לי מצב שכשמתי שאתה מנסה לנשק אותי, אני מדמיינת שזה ביל, אני לא יכולה" התחלתי ללכת לחדר שלנו, תום רץ אליי והלך לידי,

"רק תבטיחי לי שמדי פעם, תיתני לי לתת לך נשיקה, לא בפה, בכל מקום אחר.." אמר תום

"בכל מקום אחר בפנים" אמרתי

"כן, בכל מקום אחר בפנים"

"בסדר, אבל לא יותר מידי ולא כל הזמן" אמרתי בקשיחות,

"אבל תודי שזה היה לך נעים"

"בשביל אתה צריך את זה?"

"כדי להוכיח לעצמי.."

"מה להוכיח לעצמך?"

"שאת לא כועסת אליי ושאת סולחת לי"

"יש משהו שאני צריכה לכעוס אליך? רגע, אתה התגנבת בלילה ועשית משהו? כי עם כן א.."

"תירגעי!! לא התגנבתי באף לילה, כל הנגיעות שחשת בלילה, עם היו כאלה, זה ביל עשה לא אני.." חתך אותי תום

"אז למה שאכעס אליך?"

"לא יודע, כי אני כל הזמן נדבק אלייך, ומנסה לנשק אותך ולחבק אותך.." אמר תום והתקרב אליי לאט לאט ושם את ידיו אל המותניים שלי ונישק את הכתף שלי ואת הצוואר,

"תום מספיק!" אמרתי וזזתי מימנו והמשכתי ללכת.

"את רואה?"

"לא היית צריך להדגים לי.." אמרתי ושמתי את ידי אל החזה והרגשתי איך הדפיקות לב שלי חזקות ומהירות, לא הבנתי למה, אולי בגלל שהוא כל כך מזכיר לי את ביל.

נכנסנו לחדר שלנו וראיתי את ביל יושב מול המראה ומתאפר, התיישבתי לידו,

"איפה היית?"

"סתם, דיברתי עם תום.."

"הוא עשה לך משהו? ניסה לעשות משהו?" קפץ פתאום ביל

"לא.. הכל היה בסדר.." אמרתי ושמתי את ידי אל הכתף שלו ונתתי לו נשיקה בלחי

"יופי..." אמר וחייך אליי,

"אוו אני כל כך אוהבת אותך.." אמרתי וחיבקתי אותו הוא סובב את פניו אליי והתקרב אליי לאט לאט ונתן לי נשיקה, עצמתי עיניים ונרגעתי, ואז לרגע, ראיתי את תום ואותי מתנשקים! נבהלתי, ממש נבהלתי, "אולי אני מתאהבת בתום??" אמרתי לעצמי, " לא יכול להיות! לא, אני לא מתאהבת בו אני לא מתאהבת בו אני לא מתאהבת בו!!!" חזרתי אל המשפט הזה המון פעמים בראש שלי, הנשיקה הסתיימה וביל חזר למראה,

"אני.. אני הולכת רגע ל.. אממ לשירותים.." אמרתי ברעד ויצאתי מהר מהחדר,

"מה קרה לה?" שאל גיאורג

"אין לי מושג" אמר ביל, הלכתי הכי מהר שאני יכולה לשירותים וכשהגעתי, התפרקתי אל הכיור, לא יכולתי לחשוב על כלום חוץ ממה שקרה בנשיקה, " לא יכול להיות.. אני לא אוהבת את תום.. אני אוהבת את ביל.. לא יכול להיות.. אני משתגעת. זהו! אני בסדר, הוא כל הזמן מתחיל איתי, רוב הסיכויים שהוא יופיע בראש שלי לפעמים, אבל למה מתי שאני מתנשקת עם ביל?" אמרתי לעצמי. המון שאלות צצו אחרי השאלה הזאת, כמו מה אני אעשה בפעם הבאה שהוא ינסה לנשק אותי?? אני לא רוצה לעזוב את ביל! אני אוהבת אותו,  השאלה שהכי פחדתי מימנה היתה: מה עם ביל ואני נשכב שוב [מה שבטוח יקרה..] ואני אדמיין את זה עם תום? אוי לא.. 

שמעתי מישהו פותח את הדלת, השירותים היו משותפים, משהו שלמדתי לשנוא עם השנים, כשהשירותים מופרדים, הבנות יכולות לדבר אחת עם השנייה ולהיות בטוחות שאף בן לא בסביבה, אותו הדבר עם הבנים, מי שנכנס לשירותים היה תום. עצמתי עיניים בתקווה שהוא יעלם, כשפקחתי אותן, הוא באמת נעלם!!

"תום?" שאלתי

"מה?" שמעתי אותו עונה מתוך תא שירותים אחד,

"כלום כלום.." אמרתי וחזרתי אל חברתי הטובה ביותר, המראה, הסתכלתי אל עצמי והתחלתי להיגעל מעצמי, איך זה, שיש לי את האהבה הכי גדולה בחיים שלי ואני שמחה איתה וכיף לי איתה ואז בא אחד אחר ובשנייה שהוא מתחיל איתי, אני מתאהבת בו? חשבתי, שטפתי את הפנים שלי עם מים והתיישבתי ליד הכיור, משלבת ידיים, או שניסיתי להירדם, או שחיכיתי שתום יצא, שמעתי את הדלת נפתחת ונסגרת, פקחתי את עניי וראיתי את תום מולי, הורדתי את ראשי לאט לאט והתחילו לרדת לי דמעות, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. באמת שלא, הרמתי את פניי ותום הסתכל אלי במבט מלא אהבה, הוא הסתכל אלי אולי 4 דקות ואז התנפל אלי ונתן לי חיבוק, הדמעות נפלו כמו נהר בין ידיו של תום,

"תום.." אמרתי בלחישה

"מה?"

"תגיד לי שאני אוהבת את ביל, תגיד לי שאני אוהבת אותו הכי בעולם"

"מה??"

"תגיד לי, בבקשה, זאת העזרה הכי גדולה שאני יכולה לקבל עכשיו"

"את אוהבת את ביל, את אוהבת אותו הכי בעולם ושום דבר לא יפריד בניכם" אמר תום תוך כדי חיבוק ואני הנהנתי וניסיתי להפנים את המשפטים האלה

"והוא אוהב אותך,  אני אוהב אותך. אני אוהב אותך ענבל.." הרמתי את ראשי אל תום ופגשתי את עיניו שהפעם, לא נראו מלאות אהבה, הן נראו מלאות יאוש ואכזבה,

"מה?"

"אני אוהב אותך" אמר תום, זאת הפעם הראשונה שהוא אמר לי אני אוהב אותך בצורה כזאת, לא בכוח, לא במהירות, בלחישה איטית ובאהבה ענקית,

"אני אוהבת את ביל, אני אוהבת אותו הכי בעולם" אמרתי בעברית בשקט, אמרתי את המשפט שוב ושוב ושוב ובראש עוד יותר פעמים.

"או קיי, עכשיו, אני חוזרת לחדר, אני בסדר גמור, לא קרה לי כלום, הכל טוב" אמרתי לתום וניגבתי את הדמעות.

"ענבל, מה קרה?" שאל אותי תום

"כלום"

"מה קרה? תספרי לי"

"טוב.. אממ, אני אוהבת את ביל, וכיף לי להיות איתו והוא הבנאדם שאני הכי אהבתי בחיים שלי ואני עדיין אוהבת אותו אבל יש לי משהו להגיד לך"

"מה?"

"אני לא רוצה שתתחיל איתי שוב, שלא תנסה אפילו, אני לא רוצה להפסיק לאהוב את ביל, ואני לא מאשימה אותך אבל בבקשה אל תתחיל איתי יותר"

"הבנתי.. רק, יש לי בקשה מימך, אחת קטנה"

"מה?" 

"תתני לי נשיקה" אמר תום ונתתי לו נשיקה בלחי,

"לא.. נשיקה בפה, אמיתית, כמו שאת מתנשקת עם ביל"

שתקתי. מה יכולתי להגיד? או קיי? אז זהו, שממש לא!!  אני מרגישה שאני מתאהבת בתום אבל אני רוצה לעצור את זה, אז מה הדבר שיעדור לי עכשיו? נשיקה איתו??!!

"תום.. אני.. אני לא יודעת מה להגיד לך.."

"את לא צריכה להגיד, רק תני לי נשיקה"

"זה לא כזה פשוט.."

"זה יותר פשוט ממה שאת חושבת.."

"תום, למה אתה עושה את זה?"

"אני רוצה לשכנע אותך שאני יכול גם בלי סטוצים"

"מה זה קשור לנשיקה?"

"תקשיבי, אני יודע שאת מתאהבת בי, אני רוצה להראות לך שכשאנחנו נהיה ביחד, נהיה רק אני ואת"

"אתה ידעת את זה כל הזמן ובכל זאת המשכת??" כל האהבה שלי אליו נעלמה, הייתה שם רק שנאה.

"כן.. בערך.. הייתי עושה הכל בשביל להתנשק איתך.."

"אני לא מאמינה!"

"מה את לא מאמינה?"

"שידעת ולא אמרת כלום! או לפחות הית מפסיק לפלרטט!!!"

"אני יודע זאת היתה טעות"

"רק שתדע, אני לא אוהבת אותך, גם עם אהבתי, עכשיו זה נעלם, איך היית יכול לעשות לי את זה? בגלל זה אני אוהבת את ביל! כי הוא בחיים לא היה עושה לי את זה! ועכשיו אני אלך לחדר שלנו ואגיד לו כמה אני אוהבת אותו וכמה הוא טוב אליי! זהו. עכשיו תאכל ממה שבישלת."  אמרתי והזזתי אותו הצידה, שטפתי את הפנים והתחלתי ללכת, לא ראיתי את תום הולך אחרי אבל כהייתי בפתח של החדר ראיתי שהדלת של השירותים נפתחת והוא עומד בפתח, נכנסתי מהר לחדר ורצתי אל ביל,

"ווא, מה קרה?? את בסדר??" שאל ביל בדאגה,

"אפשר חיבוק?" שאלתי

"כן, הכל בשבילך" אמר ביל ונתן לי חיבוק גדול ואוהב, אחרי 5 דקות שהתחבקנו, הופיע תום בכניסה עם מבט אומלל של מישהו שעינו אותו שנה במרתף, את המבט הזה הוא כיוון אלי, כמו אקדח, הרגשתי את הכאב אוכל אותי, רציתי להגיד לו שאני מצטערת, אבל הוא לא יכול לעשות לי את זה שוב, אבל כל הלהקה היתה שם, ובמיוחד, ביל היה שם, הוא יצא מהחדר,

"אני יוצאת אליו רגע לראות מה קרה" אמרתי ויצאתי אחריו, תום חיכה ליד הדלת בזרועות שלובות ומבט רצחני, הוא ממש הפחיד אותי, כמו הפעם שהחטיף לי.

"תום, אני מצטערת, לא הייתי צריכה לצעוק אליך ככה" אמרתי בשקט והגנתי אל פניי עם הידיים כדי שלא יתן לי עוד מכה,

"תירגעי, לא אעשה לך כלום" אמר תום וליטף את פניי, רעדתי, למרות שהוא אמר שלא יעשה לי כלום, פחדתי שהוא יתן לי מכה.

 הרעד הפסיק אחרי כמה דקות שהבנתי שהוא לא יעשה לי כלום, תום המשיך ללטף את פניי ואמר:

"אני אוהב אותך, אבל אני לא יכול לפקוד אלייך לאהוב אותי, אני מצטער, רק תביני אותי.."

"אני מבינה אותך.." אמרתי ושתקנו, ואז, במהירות, תום נתן לי נשיקה בפה, נשיקה עם לשון כמו שאני מתנשקת עם ביל.

זה היה.. זה היה סתמי, חייכתי לעצמי ואמרתי:" אני לא אוהבת את תום! אני התנשקתי איתו וזה לא עשה לי כלום!!!" לא הרגשתי אותו הדבר כמו בנשיקה הראשונה שלי עם ביל, למרות שהנשיקה עם ביל היתה קטנה ובלי לשון, היא הייתה מרגשת עם טעם של עוד וזאת, איך להסביר?? פשוט סתמית! בלי משמעות [לפחות מצידי]!

 נתתי לתום חיבוק,

"מה את עושה??"

"אני הבנתי.."

"מה הבנת?"

"אני מקווה שנהנית מהנשיקה הזאת.."

"מאוד! זאת היתה נשיקה מעולה!"

"זהו, נרגע לי.. אני מקווה שאתה מבין אותי.."

"לא ממש"

"רק עכשיו, אחרי שהתנשקתי איתך, הבנתי כמה אני אוהבת את ביל, הבנתי כמה אני אוהבת אותו מחדש!" תום נראה מאוכזב.

"אל תדאג, אתה תמצא את זאת שתאהב אותה ואתה תאהב אותה בדיוק כמו שאתה אוהב אותי.."

"כן אני מקווה"

"אני רוצה להגיד לך משהו.."

"מה?" זהרו עיניו של תום.

"תודה!" אמרתי בעברית.

"מה?"

"דנקה שון.." אמרתי בגרמנית

"על מה?"

"על זה שעזרת לי להבין שאני אוהבת את ביל, למרות שלא רצית שאני יאהב אותו, תודה על זה."

"בבקשה.." אמר ונתתי לו חיבוק חזק חזק, הרגשתי שוב שתום הוא אפילו לא קרוב להיות "האהוב" שלי, אלא חבר טוב.. ואחד ששומר את הסודות שאת לא רוצה להגיד אפילו לחבר שלך, זאת היתה הקלה ענקית בשבילי,

"טוב, נחזור פנימה?" שאלתי בחיוך

"טוב, רק עוד דבר אחד.." אמר תום

"מה?"

"אנחנו נוכל להיות ביחד מידי פעם נכון?"

"ביחד??"

"לא ביחד כמו שאת וביל.. ביחד, ללכת לטיול קצר, לשבת ולדבר.. כאלה דברים"

"בטח!!" אמרתי

"יופי.." אמר תום ונתן לי נשיקה בלחי, התחבקנו והלכנו מחובקים לחדר, ניסינו להיכנס אבל לא הצלחנו ואז התפוצצנו מצחוק וגם ביל גיאורג וגוסטב צחקו, ואז תום נכנס ואני אחריו,

"אל מה דיברתם?" שאל ביל

"אל כמה שאני אוהבת אותך"אמרתי

"וסיכמנו שמידי פעם נלך לטיול או סתם נשב ונדבר רק אני והוא... זה בסדר מצידך?" אמרתי ותליתי את מבטי אל ביל,

"בטח, עם זה מה שיגרום לתום לשמוח, בסדר גמור.."

"עוד חצי שעה, אתם עולים" נכנס מפיק אחד לחדר

"תגיד, היא יכולה ללכת עכשיו לאיזור של הקהל ולחכות עד שההופעה תתחיל?" שאל תום

"אממ.. יש לה כרטיס?"

"כן.." אמר ביל והגיש לו את הכרטיס שלי, הוא קרע את הכרטיס ואמר לי ללכת עכשיו לפני שפותחים את השערים,

"ביי בהצלחה!" אמרתי ונתתי לתום לגיאורג ולגוסטב חיבוק ולביל נתתי נשיקה ויצאתי, המפיק אמר לי לקפוץ מהבמה למקום של הקהל, יצאתי על הבמה ופתחתי את המצלמה, צילמתי את המקום מנקודת המבט של הבמה וירדתי למטה, אחרי חצי שעה, פתחו את השערים ובשניה כל החלל באצטדיון התמלא ואני הייתי בשורה הראשונה.

על הבמה נהיה חושך, כולם צרחו זאת אומרת כולן, לא ראיתי אף בן בקהל.. לפחות לא סביבי  ואז הפעילו רמיקס שקט של מונסון והוציאו עשן בצידי הבמה,תום גוסטב וגיאורג עלו על הבמה החשוכה והתחילו לנגן את בייכט ואת הבית הראשון, כמו תמיד, ביל שר מאחורי הקלעים ואז בפזמון הוא עלה על הבמה, כלום התחילו לצרוח ולקפוץ וכמובן שגם אני! זה הקטע הכי כיפי בהופעה, לצרוח למי שאתה אוהב בלהקה כל הזמן ולצעוק יחד עם הלהקה את השירים, ביל הסתכל אליי כמה פעמים וחייך אליי בפעם השלישית או הרביעית שהוא הסתכל אלי צעקתי הכי חזק שאני יכולה:"ביל איש ליבה דיש!!!!!!"  והוא חייך חיוך ענקי, מתי שתום התקרב לצד שלי, כל הבנות צרחו וגם אני והוא הסתכל אלי בכל פעם שהוא היה בצד שלי והוא ראה שאני מושיטה לו יד אז הוא קירב את רגלו אל היד שלי ותפסתי את קצה המכנסיים שלו וצחקתי אליו

"היי!! את החברה של ביל לא?" צעקה לי מעריצה באוזן

"כן.." אמרתי

"איזה כיף לך! הייתי עושה הכל בשביל להיות איתו!!"

"איך קוראים לך?"

"מרישה" חשבתי שהיא רוסייה אבל כל ההופעה היא דיברה עם חברות שלה בגרמנית..

"זה יום המזל שלך" אמרתי

"מה??"

"את רוצה לראות את ביל לא?"

"כן!!!! אני כל כך רוצה לראות אותו!!!!"

"כשתיגמר ההופעה, אני אוכל להכיר לך אותו.."

"באמת?? את תעשי את זה בשבילי??"

"בטח! רק תישארי לידי אחרי ההופעה ואני אוביל אותך אל מאחורי הקלעים.."

"תודה!!!!!!!!!!!! אתה לא מאמינה! זה חלום שמתגשם!!!!!!!!!" אמרה וחיבקה אותי ובכל פעם שהיא אמרה משהו לחברות שלה, היא אמרה לי את אותו הדבר באנגלית, ההופעה היתה מדהימה!! וכמובן שכשמתי שהיה את שריי ביל העלה מישהי לבמה, הוא ישר ניגש אליי אבל הצבעתי על  אחת שהיתה לידי והוא העלה אותה לבמה, מרישה אמרה לי:

"למה לא אמרת לו לעלות אותי?"

"את תראי אותו אחר כך, על תדאגי.."

"טוב בסדר.." אחרי ההופעה לקחתי את ידה של מרישה והבאתי אותה אל מאחורי הקלעים הלכנו לחדר שלנו,

"תקשיבי, אממ אני אגיד להם שהבאתי אורחת או קיי?"

"טוב.."

"חכי לי כאן.."

"טוב" אמרה וקפצה מרוב אושר, נכנסתי לחדר ואמרתי לכולם  שהבאתי מעריצה,

"בואי.." הכנסתי את מרישה לחדר והיא נהייתה לבנה לגמרי

"אני לא מאמינה! טוקיו הוטל!!" אמרה בצעקה ואני ניגשתי אל ביל ואמרתי,

"שכחתי להגיד לך שהיית מדהים בהופעה!" ונתתי לו נשיקה,

"תודה.." אמר ונתן לי חיבוק ופנה למעריצה,

"מה שמך?" שאל בחיוך

"מרישה.."

"בת כמה את?" התערב תום

"16.."

"אוו.. נחמד.." אמר תום והביט אלי בחיוך,

"אני יכולה להצטלם איתכם?"

"כן בטח!" אמר ביל ומרישה נתנה לי את המצלמה וצילמתי אותה ואותו ואז אותה ואת תום ואותה ות גיאורג וגם אותה עם גוסטב ותמונה אחת עם כולם,

"אני יכולה להצטלם איתך?" שאלה אותי מרישה

"איתי? או קיי.." אמרתי ונתתי לביל את המצלמה

טוב ביי... !!