אני יודעת שמושכים את הטקס הזה המון זמן אבל.. איך אפשר לשכוח את המופעה הרטוב של טוקיו????
עוד תמונות מהקליפ של meere 1000:
טוב, בקשר למה שאמרתי בפוסט הקודם "מקווה שאהבתם את מה שעשיתי" או משהו כזה, חשבתי שכבר ראיתם את השינוי, שיניתי קצת דברים בבלוג, אז מתי שתראו אותם, תגידו לי מה דעתכם.. ועכשיו, ל-ס-י-פ-ו-ר [מצטערת שסיימתי בפעם הקודמת בלי מתח..]:
אני ומרישה הצטלמנו וביל החזיר לה את המצלמה,
"תגידי, אני יכולה להישאר קצת?" שאלה מרישה בשקט
"אני אשאל אותם.." אמרתי וניגשתי אל כל הלהקה ואמרתי,
"תקשיבו, היא שואלת עם היא יכולה להישאר, היא יכולה?"
"אממ.. אני חושב שכן.. כן זה נראה לי בסדר, מה איתכם?" שאל ביל
"אנחנו מסכימים" אמר גוסטב,
"או קיי.. כן, אתה יכולה להישאר.." אמרתי
"יש! תודה!" אמרה וחיבקה אותי,
"בבקשה.." אמרתי והיא ניגשה על ביל והם התחילו לדבר בגרמנית והתחילו לצחוק, מידי פעם ביל הסתכל אלי בחיוך מוזר כזה וחזר מיד אל מרישה, אני התיישבתי ליד תום שארז את הגיטרה שלו,
"היי.. מה חשבת אל ההופעה?"
"אני לא מאמינה שנגעתי במכנסיים של תום קאוליץ!! אההה!!" אמרתי בקול רם,
"מה חשבת? שאני אושיט לך יד באמצע ההופעה?"
"כן!.. סתם, ממש נהניתי.." אמרתי וחייכתי אליו,
"גם אני נהניתי.."
"די ברור שנהנית לא?"
"לא מההופעה, מהנשיקה שלנו" לחש לי לאוזן תום
"אבל בסוף לא קרה בנינו כלום" לחשתי לו בחזרה,
"כן, אני יודע, לפחות התנשקתי איתך..." אמר בשקט
"סתום!! ישמעו אותך!" אמרתי ונתתי לו מכה חלשה על הרגל,
"סליחה.. אבל נוכל לעשות את זה שוב מתישהו?" לחש אלי שוב תום,
"לא.. לא נראה לי" תום עשה פרצוף עצוב ונתתי לו חיבוק,
"אני אוהב אותך.." אמר תום בשקט והתעלמתי מהמשפט המציק.
מרישה הלכה ואנחנו הלכנו לסטודיו, בדרך שאלתי את ביל,
"אל מה דיברתם?"
"מי?"
"אתה ומרישה.."
"אהה.. סתם היא שאלה אותי בערך מה שאת שאלת אותי מתי שנפגשנו בפעם הראשונה.."
"אהה..."
"למה?"
"סתם.. חשבתי שאולי אתם צוחקים אלי"
"מה יש לי לצחוק אלייך?"
"לא יודעת, אני סתם פרנואידית"
"כן, אבל את הפרנואידית שלי!" אמר ונתן לי נשיקה,
"אני אוהבת להיות הפרנואידית שלך.." אמרתי וחייכתי אל ביל ונתתי לו נשיקה ואז עשיתי 'לא' עם הראש והעפתי את השיער מצד לצד והתחלתי לשיר את "כמו שלך" רק בזכר, התיאור היה מושלם וממש מתאים לביל "שיער כזה ארוך- כמו שלך!" ועוד בלה בלה בלה...
"מה זה היה?" שאל ביל בחיוך,
"שיר.."
"ומה זה אומר השיר הזה?"
"בחיים אני לא אמצא מישהו יותר יפה מימך, שיחליף אותך עם שיער כזה ארוך- כמו שלך ועיניים כמו שלך ואוזניים- כמו שלך ושפתיים- כמו שלך!!"
"זה בת שרה לבן במקור?"
"לא.. בן שר לבת שיניתי כמה מילים.."
"איך זה היה אמור להיות?" ואז שרתי לו את הפזמון כמו במקור והצבעתי על השיער הארוך של ביל והעיניים והאוזניים וכשהגעתי לשפתיים הצבעתי אליהן ונישקתי אותו.
"הבנתי.. יש לכם שם מלחינים גאונים בישראל.." אמר בציניות ביל
"כן .. המוזיקה הישראלית לא משהו, בעיקר לא רוק.."
"אני לא יכול להגיד כלום.."
"אז תשתוק" אמרתי ונתתי לו שוב נשיקה והשכבתי אותו על הכיסא ונישקתי אותו,
"עם זה מה שתעשי בכל פעם שאני אשתוק, אני מפסיק לדבר"
"לא!! אל תפסיק לדבר! אני אוהבת איך שאתה מדבר! אני אעשה ככה גם בלי שתשתוק ואפילו יותר מי זה.."
"אוו.. מה תעשי?" שאל ביל בחיוך זדוני קטן..
"או את זה אני לא יכולה להגיד, את זה אני יכולה רק להראות, אבל לא כאן.."
"אז כשנגיע תראי לי טוב?"
"טוב.." אמרתי וחייכתי אליו, ידעתי שכשנחזור, לא נלך לישון [לפחות לא אני וביל..].
הגענו לסטודיו וביל ואני נכנסנו מחובקים וישר אלינו למעלה, נכנסנו לחדר שלנו ונעלנו את הדלת, חיברנו את 2 המיטות, הן היו ממש כבדות ובקושי זזו אז לא פחדנו שהן יפרדו באיזשהו שלב. כיבינו את האור והדלקנו כמה נרות על 2 השולחנות שהיו בחדר, הצללים נעו לאט על תקרת החדר ועשו הרגשה שלווה ונעימה, ביל עמד בצד של המיטה וחייך אלי בחיוך אוהב, הלכתי אל עבר המיטה וביל בא אלי והשכיב אותי אל המיטה ונישק אותי, הפעם, שום דבר לא הסתיר אותנו או לפחות טישטש, לא היו מים ולא קצף שיחביא, זה היה הדבר האמיתי.
ביל הוריד מימני את החולצה והמכנסיים ואני הורדתי מימנו, שנינו היינו עם בגדים תחתונים, הנשימה שלי נעשתה כבדה והתנשפתי עוד אפילו לפני שהתחלנו, הרגשתי הרבה יותר מתוחה מהפעם הקודמת, ביל נישק לי את הצוואר והרגיע אותי וליטף את פני ונישק כמעט את כל החלק העליון שלי, נכנסתי מתחת לשמיכה וגם ביל והורדנו את הבגדים [זאת אומרת, תחתונים וחזיה..] ביל התהפך אל הצד והתסכל אלי, הוא היה כל כך שקט והוא עשה את הכל בשלווה שכמעט הרדימה אותי, אבל כל הזמן המתח היה אצלי בפנים, ביל התהפך שוב ורכן מעלי, הוא נישק אותי שוב ואת הצוואר שלי שוב והתחיל, ברגע שהוא נכנס כל המתח התפרק לחתיכות קטנות והחתיכות האלה נהפכו לחתיכות של הנאה והתחברו כמו פאזל וגרמו לי אושר והנאה גדולה, הפעם זה כבר לא כאב, זה היה נעים ושנינו היינו יותר מנוסים [למרות שביל עוד לא אמר לי עם הוא בתול או לא, אבל הסקתי שהוא בתול, עדין לא הייתי בטוחה לגמרי..], הכל קרה לאט לאט, כל הזמן התנשקנו ונישקנו את הצוואר של השני ואת הכתפיים והפנים, אני בטוחה שבהתחלה לא היה נראה כאילו אנחנו שוכבים אבל אחרי כמה שניות ביל התחיל לעלות ולרדת וזה כבר היה אחר לגמרי.. אחרי "שסיימנו" [אתם יודעים למה אני מתכוונת..] שנינו [היה הפרש בין הזמנים..] ביל נשאר כמו שהוא, הפעם, לפני שהתחלנו ביל שם קונדום אז לא קרה כלום, ביל נשאר כמו שהוא והיה עליי [ואת המקומות האחרים אתם יכולים לדמיין לבד..] ונישק אותי,
"איך היה?" לחש אליי
"מדהים... אומרים שאין כמו פעם ראשונה? זה תקף גם בפעם השנייה.." אמרתי וביל חייך,
"איך היה לך?" שאלתי,
"הדבר הכי טוב שקרה לי.." אמר ונתן לי נשיקה..
"כן.. כבר אין לי כאבים.." אמרתי
"רואים שאת יותר משוחררת.."
"מה זאת אומרת?"
"את לא שותקת כמו דג.."
"שותקת? אני צועקת!"
"אני יודע, בפעם הראשונה את שתקת מרוב הלם כנראה"
"לא, שתקתי בגלל שהיה לי נעים.."
"את לא ממש צועקת.. את באמצע, באמצע זה הכי טוב.."
"תודה.. אף פעם לא קיבלתי מחמאה אל הגניחות שלי" אמרתי וצחקנו,
"לכל דבר יש פעם ראשונה.."
"ואתה עשית את הפעם הראשונה שלי לנפלאה.."
"תודה, גם את עשית את שלי נפלאה.."
"רגע, אתה בתול??"
טוב, זהו לעכשיו, הנה תמונה שצילמתי שוב של הפוסטר [אחד מהשניים..] תגידו לי עם רואים אותו:
טוב, תגידו עם רואים אותו!! בייי!!!!!!!!
P:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
אוו!!!
