צעדתי בעיניים עצומות לעבר הבקבוק.
"אן??"
"אן???"
"אן? את פה?"
"כבר חושך???"
"כן.. בואי, נלך הביתה, כדי שלא תצטנני.."
"טוב, אתה יכול לתת לי יד?"
"כן, בואי אלי חמודה שלי! אבא יקח אותך הביתה"
"אבא?"
"כן?"
"את מי אתה הכי אוהב?"
"אותך"
"ואת אמא גם?"
"כן, את ואמא אלה הנשים שאני הכי אוהב בעולם"
"אבא.. נכון ששמחתם מתי שנולדתי?"
"כן! זאת היתה שמחה גדולה! שמחה ענקית!!"
"באמת?? אז למה אין לי עוד אחים ואחיות?"
"כי.. כי אמא שלך לא מצליחה להביא עוד ילדים"
"למה? זה בגללי?"
"לא!! מה פתאום! זה ממש לא בגללך! את מלאך"
"אז למה היא לא יכולה לעשות עוד ילדים?"
"אני אספר לך יותר מאוחר.. טוב?"
"טוב.. אבא"
"מה?"
"גם אני אוהבת אותך"
"תני לי חיבוק, אני אוהב אותך הכי בעולם"
"יותר מכל דבר?"
"יותר מכל דבר"
"יופי.. גם אני אוהבת אותך יותר מכל דבר בעולם"
"בואי ניכנס, אני בטוח שאמא רוצה כבר לתת לך חיבוק"
"גם אני רוצה לתת לאמא חיבוק!"
"אז רוצי אליה"
"ביי אבא"
"ביי חמודה שלי"
היום הזה.. יום לפני שהוא נפטר... הייתי בת ארבע או חמש,
חזרנו מהגן שעשועים, הוא שיחק איתי במחבואים אני רציתי כל הזמן להתחבא, והוא סופר.
זה היה היום הנפלא בחיי, עד עכשיו לא זכרתי תחושה טובה כמו ביום הזה.
עברו הרבה שנים וגדלתי, יש לי כבר אבא אחר. הוא לא נמצא הרבה בבית, וגם כשהוא נמצא, הוא כל היום מול הטלויזיה.
אמא לא צוחקת כמו בעבר וגם אני לא. אין אף יום שאני לא חושבת אליו.
הדבר היחידי שאני יכולה להיאחז בו, הוא בחברים המעטים שיש לי, ובאהבה שלי.
כל יום אני עומדת מול הראי, בוחנת את בגדי ואומרת לעצמי כמה אני דומה לו. אני הדבר היחידה כמעט שנשאר מימנו.
אני ועוד כמה חולצות שנשארו בבית. יום אחר כך, אחרי היום הנפלא בחיי, הוא נפטר מהתקף לב. זה היה באמצע הלילה ואמא החליטה להשאיר אותי בבית לישון ובבוקר להודיע לי.
פקחתי את עיניי. מולי הבקבוק הקטן.
זרקתי אותו לפח ויצאתי החוצה.
"מה?" שאל ביל, לא עניתי. ירדו לי דמעות, לא יכולתי לעמוד עוד בזכרונות שהציפו אותי.
"מה ראית??" שאל תום,
"אתה לא רואה שקרה לה משהו?" אמר ביל וחיבק אותי,
"אן.. את בסדר?" שאל ביל,
"אן?? תגידי לנו מה קרה, אנחנו רוצים לעזור לך!" אמר תום,
"זה לא קשור לזה.. זה.. זה משהו אחר" אמרתי בקושי,
"מה? מה קרה?"
"נזכרתי במשהו.."
"במה?"
"באבא שלי.. הוא נפטר לפני כמה שנים, נזכרתי ביום לפני שהוא מת, ביום הזה שאלתי אותו עם הוא ואמא שלי שמחו שנולדתי, הוא אמר שזאת היתה שמחה ענקית" אמרתי וחייכתי לאוויר.
אחרי כמה זמן שדיברתי על אבא שלי והדמעות נרגעו תום שאל,
"אני כבר במתח נוראי! את בהריון?" אמר וליטף אותי,
"כן תספרי לנו!!"
"טוב.." אמרתי,
"נו??" שאל תום.
"אני בהריון." אמרתי בקול חלש.
"מה??" שאל ביל,
"אני בהריון!" אמרתי בקול חזק יותר והסתכלתי אליו,
"אבל מה עושים?? אני בטוחה שתום לא מאוד רוצה להיות אבא בזמן הקרוב" אמרתי והסתכלתי על תום,
"עזבי את זה! מזל טוב!!" אמר בחיוך וחיבק אותי חזק,
"באמת??"
"כן!! זה דבר טוב!" אמר ונתן לי נשיקה,
"ביל?" שאלתי,
"הלוואי שאני הייתי האבא" אמר בחיוך וחיבק אותי ונתן לי נשיקה בלחי.
"אתם יותר שמחים מימני!"
"את ממש לא מבינה נכון?" אמר ביל, "תינוק זה דבר נפלא!! חוץ מי זה, את האמא, את צריכה להחליט מה עושים" אמר ביל,
"תום.. אתה מוכן להיות אבא?" שאלתי,
"אממ.. אני ממש לא יודע..." כל ההתלהבות ירדה לטמיון.
"אבל לא חייבים לעשות הפלה. עם את לא רוצה.."
"אין לי מושג מה אני רוצה" אמרתי ויצאתי אל המרפסת. הדמעות שוב ירדו,
'אוף את כל כך מטומטמת!!! תנסי לחשוב! מה את רוצה שיהיה?? את רוצה להיות אמא? את רוצה להיות עקרה? מה??' חשבתי לעצמי. דמיינתי לעצמי אותי, עומדת על המרפסת הזאת בעוד כמה חודשים, עם בטן ענקית. תום בא וחיבק אותי ממאחור ונישק את צווארי בעדינות.
"תום, אני לא יודעת מה לעשות" אמרתי וליטפתי את ידו,
"זה בסדר.. אנחנו כבר נחשוב על הכל"
"אני לא רוצה להיות עקרה, ואני גם לא רוצה להיות אמא"
"אפשר גם למסור לאימוץ"
"אני לא יודעת.. אין איזה אפשרות שאני אמסור אותו לכמה זמן ואז אני אגדל ואקח אותו בחזרה אלי?"
"זאת הבעיה, זה ילד. אי אפשר למסור אותו ואחר כך לקחת אותו"
"אז מה עושים?"
"אני ממש לא יודע, יש מקומות שאפשר להתייעץ עם אנשים שמבינים בזה, אני רק רוצה שתדעי שבכל מה שתבחרי אני אהיה לצידך"
"אבל אתה לא רוצה להיות אבא, לא רוצה ואתה גם לא מוכן לזה"
"אני יודע, זה יהיה קשה. נצטרך להחליט, אני אקבע לנו תור כבר היום במקום מסודר שבו יגידו לנו מה הכי כדאי ומה הכי פחות כדאי"
"טוב.."
"אני אוהב אותך, אני רק רוצה שתדעי את זה" אמר וסובב אותי אליו ונישק אותי.
"גם אני אוהבת אותך" אמרתי בחיוך,
"ועם אני לא אהיה האבא, ראית את ביל, הוא מוכן.." אמר בחיוך ואני צחקתי.
"אני אוהב את הצחוק שלך" אמר באוזני ונישק אותי, "בואי נחזור פנימה, אולי לביל יש רעיון.." אמר ולקח אותי בידי, בידיוק כמו אבא שלי.
"ביל, יש לך רעיון מה עושים?" שאלתי,
"אממ... אני לא ממש יודע אבל אני בטוח שהכל יהיה בסדר, תום לא יזניח אותך"
"אמרתי לה שעם אני לא אהיה האבא, אתה תתנדב"
"נכון, אני מוכן להיות האבא של התינוק שלך, אבל עם אני האבא, אני גם החבר שלך, תחשוב על זה טוב טוב תום!" אמר בחיוך וחיבק אותי
"אני כל כך אוהבת אתכם.. תודה..."
"על מה?" שאל ביל,
"על התמיכה שלכם, על האהבה"
"מתי שתרצי.." אמר תום
בבוקר אני ותום הלכנו לייעוץ, באיזה מקום שלא ידעתי את שמו.
"שלום לכם.." אמרה אישה נחמדה וסימנה לנו לשבת.
החזקתי את ידו של תום והוא החזיק את שלי במשך כל הפגישה. היא היתה ארוכה ומלאה בשאלות, על הפלה, על אימוץ, על הורות. על הכל!
"או קיי.. אז... מה את חושבת?" שאל תום,
"זה היה מאוד מעניין והכל, אבל אני עדיין לא יודעת מה לעשות."
"היא אמרה שהסיכויים שלך שתהיי עקרה, הם ממש נמוכים עם תעשי הפלה"
"אני יודעת.. אבל זה לא בובה" אמרתי וליטפתי את הבטן שלי, לא חל בה שם שינוי מאמול אבל הכאבי בטן שלי גברו. כשהגענו לסטודיו סיפרנו הכל לביל, בגלל שהיה מאוחר, הלכנו כולם לישון,
"אן?" לחש לי תום לפני שנרדמתי,
"מה?"
"את רוצה לשכב איתי? הפעם עם קונדום עם הכל" הסתובבתי אליו,
"אממ.. היא אמרה שמותר?"
"כן.."
"אז בסדר" אמרתי,תום הוריד את החזייה והתחתונים שלי לאט לאט ונשכב אלי, נישק אותי וליטף אותי והתחיל.
זה לא היה שונה ממה שהיה בפעם הקודמת, רק שזה היה כבר בלי כאב בכלל. שנינו היינו שמחים שעשינו את זה שוב,
"היה לי כיף" אמרתי בחיוך וליטפתי את פניו,
"אני שמח... גם לי" אמר ונישק אותי,
"אני יכולה להגיד לך באמת, אתה הכי טוב שהיה לי" אמרתי בחיוך,
"יופי!! אני הראשון שלך!" אמר בחיוך ואני צחקתי הוא רכן מעלי וחייך אלי.
"אן היום יוצא הדיסק!!!" אמר תום בבוקר בהתלהבות,
"מזל טוב!!!" אמרתי וחיבקתי אותו ונתתי לו נשיקה.
מצטערת שלא הפסקתי במתח אבל אני חייבת ללכת, טוב תגיבו, גם בקשר לפרק וגם בקשר למה שכתבתי קודם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
