המנהמנהמנהמנהמנהמנהמנה!!!
כן, גם לי אין מושג מה יש לו בפה!
אז... הייי!!!!
מממ.. אני ענבל, סובלת מפיגור עמוק.
אבל על תתנו לזה להפריע לכם!
היום יש לי תמונות מהדיוידי החדש של טוקיו שיצא היום באירופה!!
ייאאיי מזל טוב!!
זה פשוט:
Ausgezeichnet!!!
[מעולה/נהדר בגרמנית..]
המממ... עוד משהו? לא!
אז היישר לתמונותינו... להתחלה,
נכון, שכל יום אתם מתעוררים ושואלים את עצמכם,
"איך תום היה נראה בלי ראסטות?"
[או שזאת רק אני?? כנראה.. נוו בטח!! אמרתי לכם שאני סובלת מפיגור עמוק!]
אז יש לי, 2 תמונות של תום מיוחדות מאאאווודד!!!
הוא הכניס את הראסטות שלו אל תוך כובע, ואני חייבת להגיד שהוא נראה,
נורא!!!!!!! אז הנה הוא:
הגבות שלו גם נראות נורא גדולות פתאום!! חח.. הוא מוזר! אבל הוא עדיין חמוד...!!!!
קלטו בצד הזה > חח. הכוסות על המעמד הזה..
ועוד תמונה שלו:
אני חייבת את הדיוידי הזה!!
בטח יש בו המון דברים ממש ממש טובים!!!! [כמו זה! אני חייבת לקנות את זה ]:
הנה עוד תמונות מהדיוידי:
ביל והמטוס!!
"ייאאיי!! יש לי מטוס! תום! בוא! איזה מגניב זה!!"
אוו.. בילי!:
בסופרמרקט:
"היי!! אני אוכל! נכון שזה מלהיב??"
מה זה לעזעזעל??? נראה לי שמכניסים להם אוזנייה אבל מה זה כל כך כואב? [ומה יש להם בפה?]:
אוי מסכן!! האו ממש סובל!!:
זה לא אוזנייה.. מה זה???
גיאורג מבסוט...:
"היי ילדים, אני ג'ימי הדולפין!!":
או קיי, זאת תמונה ממש ממש ממש מפחידה!!!!
באמת!! היא תרדוף אותי בחלומות!:
אבל גם ככה אני אוהבת אותו!!! הוא עדיין חתיך וחמוד!!
איזה חמודים!!!!
ביל:"שרלוק! בוא תראה מה מצאתי!!":
תמונה חמודה כל כך!!!!!:
אני יכולה לבהות בה כל היום!!!!!!!!!
קלטו אתהמכנסיים!!! חח.. כמעט רואים לו את החריץ [;
כפתורים:
מממ.. טוב, פרק קצר של הסיפור:
"את תבואי איתנו בערב?" שאל תום,
"עם תרצה.."
"עם לא הייתי רוצה לא הייתי שואל" אמר וחיבק אותי,
"ממ.. אתה צודק" אמרתי בחיוך ונתתי לו נשיקה.
היום עבר במהירות, למרות שלא עשינו כלום.. לא הלכנו לבצפר, נשארנו בסטודיו וראינו טלויזיה כל היום.. בערב כולם התלבשו ויצאנו.
"הגענו.." אמר ביל והצביע על כל הכתבים והמצלמות שחיכו לנו בחוץ, כולם יצאו ואני יצאתי אחרי תום, החזקנו ידיים והלכנו בשביל הפלאשים.
"אנחנו מאוד שמחים שהדיסק יצא. אנחנו מאחלים לנו הצלחה רבה ולמידה מהמקצוע." התחיל לנאום ביל.
"אנחנו מקווים שבעקבות הדיסק, אנשים יבינו שבשביל להצליח, אפשר לשיר בגרמנית! מסר שמאוד חשוב לנו להעביר. תודה שבאתם ותהינו מהערב"
"תודה רבה!!" צעק תום וכולם ירדו מהבמה, אני לא הייתי איתם ישבתי על הבר ורציתי להזמין משהו לשתות.
"שלום, מה תרצי לשתות?" שאל הברמן,
"אממ.. א.." התחלתי לומר ואז הבחנתי שזה הברמן מהבאר שליד הבית שלי!
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בחיוך,
"מנסה להתקדם..."
"וואו מזל טוב! בהצלחה!"
"יש לי הרגשה שאני יודע מה את צריכה.. בירה וויסקי נכון?"
"אממ.. לא, אני לא רוצה אלכוהול.. תביא לי ספרייט.." אמרתי באכזבה.
"או קיי.." אמר ומזג לי אל תוך כוס גבוהה וצרה ספרייט עם קרח.
"היי.. מה את שותה?" שאל תום ונתן לי נשיקה,
"משקה מיוחד מאוד, קוראים לו ספרייט" אמרתי בחיוך.
"אני אקח בירה" אמר והברמן הביא לו בקבוק.
"תודה.. מה חשבת על הנאום של ביל?" שאל בחיוך,
"עמוק ביותר" אמרתי וצחקנו. "סתם.. היה ממש נחמד..."
הערב עבר לאט לאט, ואני חושבת ששתיתי אולי 7 ליטר של ספרייט!
רקדתי עם תום ביל וגוסטב, אחד אחרי השני, הצלמים ביקשו תמונה שלי ושל תום ביחד, אז הצטלמנו.. וזהו.. כולם יצאו שיכורים לגמרי, ואני מתה להיות שיכורה!!! אבל לא יכולתי בגלל ההריון..
עוד חודש עבר. בלי שום דבר מיוחד, בצפר, סטודיו, מיטה..
כאבי הבטן שלי נחלשו ושקושי הרגשתי משהו, רק מידי פעם אבל גם זה נעלם, מה שגרם לי לרצות להשאיר את התינוק ולא לעשות הפלה. כי עם אני לא סובלת? למה אני צריכה להרוג אותו?
בסוף החודש, הייתי צריכה ללכת לבדיקת אולטרסאונד, בגלל שתום לא היה יכול לבוא בגלל ראיון שאמר שיש לו, ג'יני ליוותה אותי.
"שלום" אמר הרופא.
"שלום.. אנחנו באנו לאולטרסאונד" אמרתי בחיוך.
"מי הבת מזל?" שאל,
"אני" אמרתי וג'יני התיישבה על כיסא בפינה.
"איזה חודש את?"
"סוף ראשון.. אמרו לי שכדאי כבר לבוא לראות"
"לא זה בסדר.. תשכבי על המיטה ותרימי את החולצה" הרמתי את החולצה עד לחזה והחזקתי אותה. הרופא שם ג'ל שקוף וקר על הבטן שלי והתחיל לעבור עם המכשיר, סורק כל סנטימטר.
"אני בינתיים לא ממש רואה טוב, אני אתקרב יותר" אמר ולחץ על כפתור אפור.
"עדיין לא.." אמר ולחץ שוב הוא לא דיבר יותר ולחץ שוב ושוב ושוב על הכפתור האפור.
"אני מיד חוזר, חכי לי כאן" אמר והביא איתו עוד רופא, כנראה שיותר מתמחה בעניין.
"בואי נראה.." אמר הרופא החדש ולחץ על הכפתור והזיז את המכשיר על בטני, שוב ושוב, בדיוק כמו הרופא הקודם.
ג'יני שיחקה בפלאפון שלה ואפילו לא שמעה מה קורה.
"יש לי בשורות טובות ובשורות רעות בשבילך." אמר הרופא.
"קודם הטובות" אמרתי ודמעות התחילו ליפול מעניי,
"את לא עקרה. הכל כשיר אצלך והכל טוב ועובד מצויין" אמר וחיוך קטן עלה על פני,
"והרעות?" שאלתי, מפחדת מהדברים שהוא אמור לומר,
"התינוק שלך נפטר" אמר בקול חזק שגרם לי לאבד את כל האשתונות. התחלתי לבכות בקול. הכל נעשה שחור. והדיכאון חדר לתוך עצמותיי במהירות מבהילה. לא ציפיתי לדבר כזה כי לא עשיתי שום דבר מיוחד!
הדבר היחידי הגופני שעשיתי זה היה לשכב עם תום.. מה שקרה אולי עוד 4 או 5 פעמים בחודש הזה, אבל המיעצת אמרה שזה בסדר!
"אבל.. מה זאת אומרת??" שאלתי,
"את עברת הפלה טבעית, אחנו נוציא את העובר המת מגופך כבר עכשיו." אמר והביא כמה דברים ועוד רופאים. הם הרדימו אותי. יותר אני לא זוכרת כלום.
"אן.. את בסדר?"שאלה ג'יני בקול לא אכפתי,
"כן.." אמרתי והתיישבתי אחרי כמה דקות, חתמנו על כמה ניירות והלכנו, חזרנו באותו האוטובוס שבו הגענו, לא דיברתי כל הנסיעה.
"אן.. אני מצטערת שזה קרה לך" אמרה,
"אוי ג'יני תעשי לי טובה! הרי בכלל לא אכפת לך מימני! אז שיהיה אכפת לך מזה?" אמרתי ונעצתי בה מבט כועס ואומלל.
"מה??"
"מה מה?? לא אכפת לך מי זה!! ראיתי אותך, ישבת שם ושיחקת בפלאפון, לא שמעת בכלל שהוא אמר לי שהעובר מת!"
"אני כן! אני לא מאמינה שאת אומרת את זה!!"
"טוב, בסדר.. מה שתגידי, תניחי לי" אמרתי והסתכלתי על החלון, הנסיעה היתה ארוכה ויפה, היה כבר ערב, האורות ברחובות נדלקו והיה אפשר לראות המון זוגות יושבים על ספסלים בגנים.
הגענו לסטודיו ואני ירדתי מהאוטובוס וג'יני המשיכה. נכנסתי לסטודיו בדמעות, הכל היה חשוך,
'כנראה שתום ישן.. הוא אחרי ראיון..' אמרתי לעצמי והתיישבתי על הספא והדלקתי טלויזיה בשקט כדי לא להעיר אותו. ראיתי סרט אחד, ממש עצוב שאני לא זוכרת את שמו, זה היה כבר הסוף של הסרט אבל אני בכיתי כל הזמן, אחרי שראיתי את כל הכתוביות עליתי למעלה לשים את התיק שלי,
כשפתחתי את הדלת,לא האמנתי למה שאני רואה!!!
טוב, זהו לעכשיו... מקווה שהפרק טוב!! תגיבו!! אחרת אני אעלב!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
