היי!!
היום עשיתי לנעמה נאום למה היא לא צריכה ללכת..
זה היה עצוב!!
מאוווווד עצוב!
ובשיעור ספורט דיברנו על.. *** לא יאמן מה עובר במוח של ילדות כמונו.. הממ דברים רעים! אמרתי לנעמה:
"עם אני הייתי נכנסת לתוך המוח שלך, הייתי מתאבדת תוך שעה!"
ותאמינו לי אתם לא רוצים לדעת למה!!
טוב.. הנה הרבה חתימות של ביל שמצאתי:
את זאת אני אוהבת:
או וגם את זאת ממש!!!:
חח וזאת חמודה כזאת..:
זאת ממש יפה:
אוו גם זאת!!!!!:
נה הא הא הא:
או זאת כל כך יפה!!!!!!!:
חה חה..:
זאת תמונה כזאת חמודההההה!!!!!:
וגם זאת!:
המון בילבילים קטנים וחמודים:
או זאת יפה!:
נה הא איזה פרצוף חמוד!!:
חח.. איזה יופי אתה אורז!! יצירת אומנות! [קקי!]:
ותמונה ממש יפה:
עכשיו תמונות מצוירות:
ביל:
נה חח זאת חמודה!:
זאת יפה!:
טום:
חח זאת ממש חמודה!:
"הא??":
קצת תמונות יפות של טום:
אוו את זאת אני כל כך אוהבת ^
וזאת הכי יפה!:
טוב.. הנה ההמשך לסיפור!:
"ג'ון.. אתה לא בוגד בי נכון?" שאלתי תוך כדי בכי, ג'ון הביט בי במבט מתחנן, כאילו שאני צריכה לספק תשובה הולמת בשבילו.
"הבנתי.." אמרתי בוכה והלכתי לחדר השינה, זה היה הבית של ג'ון כך שאני הייתי צריכה ללכת למקום אחר. התחלתי לארוז מיד את הבגדים.
"אן.. אני לא בוגד בך"
"עזוב.. אני לא רוצה לשמוע זה בסדר אני מבינה אותך, עם כל הבעיות שאני עושה למה אני מצפה?"
"אן אני אוהב אותך.."
"עם אתה אוהב אותי למה אתה בוגד בי?"
"רציתי להשתחרר קצת" אמר בלי להכחיש.
"לא הייתי בטוחה עד עכשיו.. תודה שעזרת לי" אמרתי והמשכתי לארוז את בגדי, הדמעות נעלמו להן לאט לאט כי הבנתי שאין לי מה לבכות אליו..
אז בסדר הוא בגד בי.. גם אני הייתי בוגדת בעצמי.
"עכשיו, אני אלך. להתחיל מחדש בחיים חדשים ולצערי הרב, לך לא יהיה חלק בהם" אמרתי ויצאתי החוצה.
ג'ון לא טרח לנסות להסיט אותי ממעשי, הוא יודע שאני לא אוותר.
"כן גבירתי לאן את רוצה לנסוע?" שאל נהג המונית שעצרתי,
"למרכז המבורג בבקשה." המונית נסע רבע שעה בערך, שילמתי ויצאתי.
"מה אני עושה עכשיו?" שאלתי וראיתי מישהו מוכר יוצר ממזנון צבעוני לצד הדרך, הוא לטש בי עיניים והתקרב אליי זה היה.. גוסטב.
"היי אן" הדחקתי את קיומו וקמתי ללכת.
"אן!!" צעק ואני הסתכלתי אליו במבט של:"תפסיק עם זה!"
"מה?"
"אומרים שלום.."
"שלום.."
"תודה.. מה שלומך?"
"הכל מצוין! אני בנאדם רשע לפי דבריו של ביל וג'ון בוגד בי..."
"אוי.."
"כן תן לרחמים לזרום למקום אחר ביי" אמרתי והלכתי אבל אז נתקלתי בדמותו של גיאורג,
'נו מה הם עושים כאן???' אמרתי לעצמי והמשכתי ללכת בלי להסתכל אליו, הלכתי עם ראש מורכן כדי שאף אחד לא יראה אותי וזה באמת עבד!!!זה באמת ע..
"או.. תראו מי באה לבקר!!"
"טום" אמרתי בשקט והסתכלתי אליו, נתקלתי בו בגלל שלא הסתכלתי על הדרך,
"מה את עושה כאן?" שאל,
"מחכה שהציפורים יקלטו שאני חסידה" אמרתי, מחקה את מילותיו של ביל.
"פשש את גם מחרבנת על אנשים אז זה יוצא טוב" אמר טום, צוחק מההערה המחוכמת שלו,
"טוב תודה היה מאוד נעים לפגוש אותך עכשיו תן לי ללכת"
"לא כל כך מהר" אמר טום בחיוך וחסם את דרכי,
"די טום נוו"
"מה גורם לך לבוא לכאן?"
"אהה עכשיו אסור לי להסתובב?"
"מותר.. רק למה עם שתי מזוודות ענקיות?"
"כי ככה!" אמרתי והלכתי מימנו לצד השני,
"היי טום מה אתה ע.." זה היה ביל שבה מולי וקרא לטום, עיני מיד התמלאו בדמעות, רצתי כשהמזוודו הגדולות פוגעות בגופי ונפלתי על ידי.
"אוי ואבוי אן!" אמר מישהו והרים אותי מהרצפה, זה היה ביל שמיד פגש את עיני ונעשה אדום.
"ביל אני.. אני שמחה לראות אותך" אמרתי, מזיזה את ידי שהקיפו את צווארו,
"אממ.. כן.. יופי עכשיו אני אלך" אמר והתחיל ללכת לכיוון טום,
"חכה ביל!" צעקתי והוא הסתובב כשבעיניו היה מבט של עצב מהול בתקווה,
"אני אוכל לישון אצלכם בסטודיו להלילה?" ביל חייך חיוך קטן ולא שאל שאלות והנהן. הרמתי את המזוודות הכבדות והלכתי אל ביל,
"ביל?? מה היא עושה איתנו?"
"תהיה נחמד איפה הנימוסים שלך?? היא ישנה אצלנו בסטודיו"
"מה?? לא בא בחשבון!"
"טום!" סינן ביל בכעס,
"או זה בסדר.. אני איכשהו אולי אצליח להשיג כסף וללכת למלון" אמרתי בחיוך מזויף והתחלתי ללכת לכיוון הצומת שהיתה באמצע המקום,
"יופי טום!" אמר ביל בכעס,
"מה אתה רוצה? היא פגעה בך ואתה נותן לה לישון אצלנו?"
"כן! אתה לא מבין שזאת ההזדמנות שלי להראות לה שאני אוהב אותה??"
"טוב.. עם אתה רוצה להזיק לעצמך עוד קצת" אמר טום וביל דילג בשמחה לכיווני ולקח את המזוודות,
"אהה ביל? אני צריכה את הבגדים שלי"
"אני לוקח אותם.. את באה איתנו"
"לא עם טום לא רוצה זה בסדר אני מבינה"
"טום סתם דפוק העיקר שאני רוצה שתבואי" אמר ביל ואני הסמקתי והלכתי אליו,
מיד הנהג הגיע והכניס את המזוודות שלי למסחרית והתחלנו לנסוע לכיוון הסטודיו, כל הדרך טום נעץ בי מבט כועס כאילו לקחתי לו את ביל או משהו, כשהגענו יצאתי לקחתי את המזוודות וחיכיתי להוראות מפי הבנים,
"או קיי אן איפה את רוצה לישון?"
"אממ.. איפה שתגיד לי.."
"אכפת לך עם נחלוק מיטה?"
"אני ואתה?"
"כן.."
'הוא לא מבזבז אף רגע' חשבתי לעצמי בהנאה והנהנתי,
"טוב.." אמרתי וביל הוביל אותי לחדרו ואמר לי לפרוק את המזוודות ולהכניס לתוך הארון שלו.
"מה קרה שאת כאן?" שאל ביל כאשר סיימתי,
"זה יהיה מאוד מביך.."
"תספרי.."
"ג'ון, הוא בגד בי" אמרתי והתחלתי לבכות, ביל מיד חיבק אותי וליטף את ראשי בעדינות ובהמון אהבה,
"זה היה כל כך לא צפוי! הייתי בטוחה שהוא אוהב אותי!"
"איף אפשר לא לאהוב אותך?" הפסקתי לנשום לרגע, ידעתי שביל אוהב אותי אבל זה כל כך ריגש ושימח אותי!
"אוי אתה מדבר שטויות.. אי אפשר לאהוב אותי.. אני מגעילה ודוחה"
"כן.. בסדר ואני.. לנה" אמר ביל בחיוך ותליתי בו מבט שמח ומיד התפרצנו בצחוק!
"איך אתה זוכר??" שאלתי,
"איף אפשר לשכוח?"
"טוב.. אתה צודק לנה שלי" אמרתי ונשענתי אליו ולאט לאט הצחוק נפסק והתחלף בנשימות עמוקות וחזקות, ביל היה כל כך לחוץ מהמצב והאמת שגם אני.. שנינו התנשפנו כאילו רצנו אלפיים קילומטר רצוף!
"ביל... אני רוצה שתדע שלא רציתי לפגוע בך"
"אני יודע.."
"כי אני באמת אוהבת אותך.. פשוט הייתי עם ג'ון, חשבתי שהוא גם איתי"
"או את תגידי את זה, את לא אוהבת אותי"
"למה?"
"כי אחרי כל מה שקרה.." עיניו של ביל נעשו עצובות והן דרשו חיבוק, מיד נעתרתי לבקשה וחיבקתי אותו חיבוק אוהב שמהר מאוד הפך לחיבוק שמסמן את הקרבה הפיזית שלנו, עורו של ביל נעשה עור ברווז וגם שלי ומיד פנינו האדימו, העברתי לביל מבט של:"אתה בטוח?" וכאילו בטלפאתיה הוא אמר לי שכן, מיד התקרבנו לאט לאט ושפתינו נפגשו ונסחפנו לנשיקה שסימלה את כל הזמן שלא התנשקנו, שלא נגענו אחד בשני..
"ביל ת.." מישהו פתח את הדלת.
אני מקווה שיצא טוב!! תגיבו כי זה ממש ממש ממש ממש חשוב לי!! אני רוצה לדעת מה אתם חושבים ועם לא תגיבו, הפרק הבא יגיע ב"איחור קטן" של כמה ימים, שבועות.. אז תגיבו!!!!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
