טוב לחיות בחלום... רק חבל שיש גם סיוטים...

היי..!!!

טוב, היום מצאתי תמונות של אלכס אוונס..

ולא, אני אל אתחיל להשתפך כאן ואגיד:

"איזה חתיךךךךךךךך איזה מאמייי! איזה סקסי!"

לא, אני לא אגיד את זה [למרות שזה נכון..]

אז, הנה התמונות שלו:

בלי הוומפיאר:

טוב.. הנה ההמשך לסיפור:

שמעתי על ישראל מעט מאוד מידע.. והמידע הזה היה שיש שם פיגועים ובכל יום יש המון אנשים שנפצעים ונהרגים. מיד התמלאתי פחד.

"טוב, בחזרה לגמרניה" אמרתי והסתובבתי לדלת, ואז, ראיתי ילדה שהחזיקה יומן שעליו היתה מודבקת תמונה של ביל וטום,

"לא! אני נשארת כאן!" אמרתי וסימנתי למונית לעצור.

"לאן את רוצה?" שאל הנהנג לאחר שהכניס את המזוודות שלי לתא המטען,

"אני לא מבינה עברית" אמרתי באנגלית"

"אהה... כן.. טו וור יו וונט טו.. טו גט.. ?" לא הבנתי מילה!

"ל.. תל אביב" אמרתי, זה היה המקום היחידי שהכרתי.

כי שם היו כל מיני דברים ששמעתי גם בגרמניה,

נכנסתי למונית והנהג התחיל לנסוע.

"תודה רבה" אמרתי ושילמתי לנהג ויצאתי החוצה, בניינים הקיפו אותי מכל מקום, אבל הייתי מורגלת לבניינים גבוהים הרבה יותר..!

הבחנתי במלון קרוב, נכנסתי ללובי וניגשתי לקופה.

"כן גבירתי?" שאלה הקופאית בחיוך,

"מה?" אמרתי באנגלית,

"ייס כן איי הלפ יו?" אמרה באנגלית טובה יותר משל הנהג,

"כן.. אני רוצה להזמין חדר"

"חדר אחד עולה 350 ש"ח ללילה." אמרה הקופאית, הגשתי לה את כרטיס האשראי והיא העבירה את הסכום הרצוי למחשב.

"הנה המפתח שלך לחדר, מספר 322."

"תודה רבה" אמרתי,

"המשך יום נעים" אמרה הקופאית והסבל לקח לי את המזוודות לחדר.

"תודה לך" אמרתי והוצאתי 2 דולר מכיסי והגשתי לו, והוא לקח אותם בשמחה והלך.

פתחתי את החדר ולמולי התגלתה מיטה ענקית, בצבע אדום ולבן,  טלויזיה גדולה, ארון, מיניבר, מקלחת וכמובן.. כייאה לכל סוויטה, ג'קוזי.

מיד פתחתי את המים בג'קוזי והורדתי את בגדיי, כשהוא התמלא, נכנסתי לתוכו ונרגעתי,

"זהו.. אני רחוקה מביל, מטום.. מכל מי שמירר לי את החיים כל כך הרבה זמן" אמרתי בחיוך,

חשבתי על זאק.. עם הוא ראה כבר את הפתק.. עם הכל יהיה בסדר אצלו.. אני מקווה שכן.

מיד יום אחר כך, התחלתי לחפש פנימייה. אני לא אוכל לחיות כל הזמן במלון.. הרי זה ירוקן לי את הכסף שבבנק במהירות!!

אז חיפשתי  בעיתונים, מה שהיה מאוד קשה כי לא הבנתי מילה, ביקשתי מאחד העובדים שידע אנגלית טוב, להסביר לי, לאן הכי כדאי ללכת ולאן לא.

"תודה רבה לך! עזרת לי מאוד!"

מיד שבוע אחר כך, הלכתי לפנימייה, היא הייתה במרכז הארץ.

היא הייתה מאוד מאוד יפה, והיו שם המון נערים ונערות בערך בגיל שלי.

"אממ.. סליחה? אני יכולה לשאול אותך משהו?" שאלתי באנגלית מישהו גבוה, עם שיער חום ועיניים ירוקות,

"אממ.. כן מה?" אמר גם הוא באנגלית,

"אני מגרמניה.. ממגדבורג.. ו.. אין לי מושג מה קורה פה.. איפה המעונות איפה הכל, תוכל לעזור לי?"

לא יצא מותח אבל אני צריכה ללכת.. טוב.. תגיבו!!!