טוב, יומי התחיל כרגיל, שמח ביותר..
אחר כך הוא הדרד, ועכשיו אני מרגישה יותר טוב.
רציתי לספר על משו...
בזמן האחרון אני מרגישה מוזר, זאת אומרת, יש לי מין צמרמורות כאלה ומין דגדוג בבטן בכל מיני שלבים של היום..
כשזה קורה, אני מרגישה ממש טוב...
הדבר הראשון שחשבתי אליו זה קלקול קיבה [לכו תבינו..]
אבל זה לא.. אז, אולי אני מאוהבת?
ועם כן, במי?
ועם כן... אני צריכה לעצור את זה עכשיו.
לפני שזה ידרדר. לפני שאני אבין במי אני מאוהבת. אסור שזה יקרה.
כי אז, אני ממש אתאהב, ואז הוא יפגע בי [מי שזה לא יהיה..]
אז אולי בסוף זה יתגלה כסתם משהו..
אבל עדיף לעצור את זה עכשיו. אני רק מקווה שזה לא אחד מהשפמים.. כי עם כן, אני אתאבד!!
אני רואה איך חברות שלי מריירות אליהם.. זה דוחה!
[חח... בקטע הזה אני לא מתכוונת אלייך נעמה את והאובססיה שלך לשיער..] אני לא רוצה.. פויה..
פויה קישתא היי! [חח הטמטום משתלט.. תתעלמו]
אני מכירה אחת שיש לה סיידליפ.. אתמול או שלשום היא עשתה..
אז אני מתפללת:
"אלוהים, תעשה שיהיה לי סיידליפ או לברט.. בבקשה????????"
יש סיכוי שאני אעשה מתישהו לברט, וקעקוע אני עושה בכיתה ט'
[זה כבר מובטח ומאושר על ידי ההורים שלי..]
סיידליפ זה סקסי P:
[לא לבנות.. לבנות זה יפה.. לבנים זה סקסי]
וצריך בשביל זה מין שפתיים משורטטות כאלה.. דקות.
לא נורא.. חפיף..
טופי, הנה ההמשך לסיפור:
"מה? למה?" שאלתי מופתעת,
"כי.. כי את לא מכירה אותו" אמר שון והסמיק,
"מה אתה דואג? אני דחיתי את ביל וטום.. אני יכולה להיפטר מכל אחד" אמרתי בחיוך אבל הוא נראה כועס.
"כל תכעס אלי.. אתה תבוא גם" אמרתי וחיבקתי אותו,
"כן..." אמר צ'אד.
"או ריי... אני מניח שזה בסדר"
"יש! תודה" אמרתי ונתתי לו נשיקה על הלחי,
"אז.. את תבואי איתי.. נכון?" שאל צ'אד,
"כן אני אבוא" אמרתי ומיד צ'אד חייך. ידעתי שיהיה לי טוב כאן.
אחרי ארוחת הערב הלכנו לחדרים ושון ובנג'מין הלכו לאנשהו, אני הלכתי להיפגש עם ליסה.
"היי" אמרתי כשהגעתי למקום בו ישבה,
"רוצה?" שאלה והראתה לי חפיסת סיגריות,
"לא.. אני לא מעשנת" אמרתי והתיישבתי לידה.
"למה לא באת לארוחת ערב?" שאלתי,
"הייתי, פשוט לא ישבתי איתכם"
"למה?"
"רציתי לראות כמה מהר צ'אד או בנג'מין יציאו לך לצאת איתם וכמה מהר שון ינסה לשמור אותך לעצמו.. זה קרה די מהר!" אמרה ליסה בחיוך.
"מה.. הם מתחילים הרבה עם בנות?"
"כן! קולטים את זה בשנייה שרואים אותם!"
"מוזר.. לא שמתי לב לזה"
"ציפיתי מימך ליותר מיס גרמניה" אמרה ליסה,
"מה? למה את מתכוונת?"
"את יודעת בדיוק למה.. מה נראה לך? שאף אחד מישראל לא יודע מה קורה בגרמניה? ועוד למפורסמים.."
"לאן את חותרת?" שאלתי,
"אני יודעת שהיית חברה של ביל וטום.. ועוד באותו הזמן!"
"איך את יודעת את זה?"
"אני רואה מידי פעם טי אר אל.. וגם יש לי קשר עם מישהו מגרמניה.. זאק.. את מכירה?"
"הוא גר ליד התעלות בברלין במקרה?"
"כן"
"את מכירה אותו?" שאלתי בשמחה,
"כי היינו ביחד בבצפר לפני שאני עברתי לכאן והוא לגרמניה"
"הוא החבר הכי טוב שלי!! מה הייתי עושה בשביל להיות איתו עכישו.."
"עם הוא החבר הכי טוב שלך, למה עזבת אותו?"
"רציתי ללכת מגרמניה אבל לא יכולתי לקחת את הזמן.. לא ידעתי בכלל לאן אני טסה!"
"אז הוא לא יודע איפה את??"
"לא.."
"את מטורפת לגמרי!!" צעקה,
"מה??"
"את לא יודעת שהוא השתמש בסמים?"
"כן אני יודעת אבל הוא נגמל!"
"כן אבל כל דבר קטן יכול להחזיר אותו לזה!"
"שיט!! מה אני עושה עכשיו??"
"לא יודעת"
"יש לך טלפון שלו?"
"כן לתת לך?"
"כן אני אתקשר אליו"
"אוקיי תרשמי..."
אחרי שלקחתי את הטלפון של זאק מליסה הודיתי לה והלכתי לחדר, שון עדיין לא היה.
ארוחת הערב היתה בשש וחצי. עכשיו היה תשע.
לקחתי את הטלפון וחייגתי את המספר, נשמע קול של צלצול.
לאחר ארבעה או חמישה צלצולים, זאק ענה.
"ליסה אני לא יודע איפה היא!!" אמר בדאגה לתוך הטלפון,
"אני כל כך אוהב אותה.. קשה לי בלעדיה!"
"ליסה? הלו? את שם?" נשמתי נשימה עמוקה,
"גם לי קשה בלעדיך" אמרתי בלחש,
"ליס.." התחיל לומר והשתתק, "אן? זאת את??" שאל והרגשתי את הדמעות חונקות אותי,
"תעני!" אמר בקול מתחנן,
"אני כל כך מתגעגעת אלייך!" אמרתי והדמעות יצאו,
"או זאת את!! אני כל כך דואג לך!"
"אני יודעת"
"איך עשית לי את זה?? אני אוהב אותך! את הדבר הכי חשוב לי בחיים!!"
"גם אני אוהבת אותך"
"איפה את?"
"ב.. בישראל" אמרתי בשקט,
"למה הלכת?"
"רציתי להתרחק מביל וטום.. היה לי מספיק מהם."
"אבל למה לא אמרת לי כלום?"
"לא היית בבית." זאק השתתק.
"אני מצטערת.. באמת"
"אני בא לשם!" אמר וניתק.
"מה? זאק?? לאן אתה בא?? זאק אתה שם??"
התיישבתי בחדר המרכזי וראיתי טלויזיהף לא הבנתי שום דבר אז חיפשתי את mtv , ואז, מצאת את הטי אר אל!!
"יש!" אמרתי בשקט וצפיתי בתוכניות.
"בנימה טובה זו, נגמרת מהדורת החדשות. ונזכיר שוב, להקת טוקיו הוטל התחילה החיפושים אחר הבחורה הזאת:" אמר הקריין ועל המסך הופיעה תמונה של.. שלי!! הייתי המומה! התקשרתי למספר מיד. לא היה לי כוח להילחם בסיבוך הזה. התכוונתי להגיד שזאת אני.
"רק רגע.. יש לנו שיחה מישראל שהבחורה בקו השני טוענת שהיא אן"
"אני בשידור?" שאלתי בקשיחות,
"כן"
"או קיי.. אני אן. אתם לא חייבים להאמין אבל זאת אני, ועם ביל או טום שומעים את זה הם בטח יזהו את הקול שלי. רק רציתי להגיד להם, שטוב לי כאן. יש לי חברים וחברות ועוד אפילו לא עבר שבוע מאז שהגעתי לפה. לא תכננתי להגיע למקום הזה ואתם יודעים שאני לא אשכח אתכם, אבל בבקשה, תניחו לי לחיות בשקט. זה כל מה שרציתי לבקש." אמרתי,
"תודה לך, אנחנו נחכה לתגובה של טוקיו הוטל. עד אז, להתראות במהדורה הבאה של חדשות טי אר אל" אמר הקריין והשיחה התנתקה, שון חזר ומיד הלך לישון. ואני חיכיתי, לא ברור היה לי למה, אבל פשוט ישבתי שם וחיכיתי.
אחרי חמש שעות בערך, נרדמתי, אבל קול של חבטות העיר אותי,
"תפתחו!" נשמע קול מבחוץ, קמתי מהספה ופתחתי את הדלת...
[: זהו להיום.. מקווה שאהבתם..
עם כן וגם עם לא.. תגיבו..!! כי זה ממש ממש ממש ממש חשוב לי!!!!!!!!!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
