טוב לחיות בחלום... רק חבל שיש גם סיוטים...

כמה פעמים אמרתם לעצמכם,

איזה חיים יפים יש לי?

כמה..?

אז אני אענה על השאלה הזאת מהנקודה שלי.

אני אף פעם לא אמרתי שהחיים שלי יפים. ועם אמרתי, זה היה בציניות.

אני חושבת שהחיים שלי זה הדבר הכי משעמם שיכול להיות.. משעמם בדיוק כמו החדר של חני, בדיוק כמו תכנית מצוירת רדודה בשבת חמש דקות אחרי שאתה מתעורר ומרוב שיעמום אתה חוזר לישון..

לא רק שהם משעממים, הם צפוים, החיים שלי כל כך כל כך צפויים... זה כמו לראות פרק של סדרת חרא כמו- האי בפעם השביעית ולדעת את הכל בעל פה..

לא רק שהם משעממים וצפויים, הם גם חיים שממררים לך את החיים של עצמך... זה כאילו שאתה עושה רע לעצמך רק מנקודת מבט של החיים שלך.. אני די בודדה, לא די, אני בודדה.

ואני עכשיו לא בדיכאון, אבל אני מציבה עובדות. אני בודדה.

ואחד מהדברים שעושים אותי כל כך בודדה זה שאני שמנה. שמנה ומכוערת כמו חצ'קון בגודל של פיל. טוב הגזמתי.. לא פיל.. היפופוטם..

ובגלל זה, כולם דוחים אותי. רובם.. יש כמה נחמדים ביותר שמידי פעם יוזמים שיחה ובאמת מקשיבים.. אבל זה אנשים מאוד מאוד מאוד ספציפיים.

הדבר שהכי קשה, זה שאף אחד לא מבין אותי.. לאט לאט אני נהיית עוד יותר מפגרת ועוד יותר בודדה ועוד יותר לא מובנת לאנשים..

בסוף, אני אגיע לבית משוגעים, רק בגלל שאף אחד לא מבין אותי. או שאני אתאבד לפני שזאת גם אפשרות ממש טובה ומזדמנת...

לא אכפת לי עם קורא את זה מישהו מהבצפר.. אני בדיכאון תמידי. תבינו, זה אצלי בדם. עם אני לא בדיכאון, אני לא אוהבת את זה. אני רוצה להיות בדיכאון, אני רוצה צומת לב, אני רוצה עזרה. אבל אף אחד לא באמת רוצה לתת לי אותה... לא ההורים, לא המורים, לא החברים, לא השמוקים ולא הבוקים..! אף אחד.

אז עם זה ימשך ככה, אני אעלם, אתם תראו כמה מהר אתם תשכחו אותי.. כולם ישכחו. אחרי יומיים, מישהו יתעורר בבוקר וישאל:"איפה ענבל? או.. כן, היא נעלמה.. סבבה בואו נמשיך את היום במילא היא היתה סתם עוד איזה דפוקה אחת שצצה בדרך"

וזה מה שמוביל אותי לאהבתי העצמית הגדולה, הענקית והעצומה,

אני כל כך שונאת את עצמי..! אני שונאת את עצמי יותר ממה שאני שונאת את הילדים המזוינים בשער העמקים! אני שונאת את עצמי יותר מאת כל הפרחות שיש בעולם! אני שונאת את עצמי יותר מכל דבר.

אולי אף אחד לא קורא את המגילה הזאת, אבל בשביל זה נוצר בלוג.

אז או שתקראו, או שלכו תזדיינו, כי נראה שזה חסר לכם בזמן האחרון.

הסיפור למטה.

********************************

********************************

********************************

********************************

********************************

********************************
********************************

********************************

***************************************************

********************************************

************************************
*******************************
**************************

*********************
****************

*********

****

**