טוב לחיות בחלום... רק חבל שיש גם סיוטים...

טוב, בגלל שאין לי כוח לעשות מגיל דיכאון, רציתי לעשות עדכון גם אתמול אבל לא הספקתי אז שמרתי אותו.. הנה הוא:

יאהיי

יש לי את הדיסק החדש של הפו פייטרס!!!

יאאיי..!!  כבר הספקתי לחרוש אליו והוא כל כך יפה..!

דבר ראשון, יש בו את שלושת השירים [שהכרתי קודם] שאני הכי אוהבת..

בקיצור, הדיסק ממש טוב! לכו לקנות! אפילו מי שלא מכיר אותם, אני בטוחה שהוא יאהב אותו..

טוב, היום הייתי ממש אדישה משום מה.. [הסיוטים מגבעת חביבה השאירו צלקות עמוקות..]

בסוף היום, כתבתי על התיק שלי משפטים נורא אופטימיים [לכו תבינו]:

"השחור של היום הוא הוורוד של המחר" זה אחד,

השני:"גם עם העולם יתהפך, אל תפסיק לחייך"

השלישי הוא דפוק והוא לא אופטימי אבל חפיף:

"יחי התחכום!

       הטמטום!"

או קיי, עכשיו אני רוצה להגיד משהו..

לחברה הכי טובה שלי, נעמה:

תמיד חיפשתי לעצמי חברה טובה.

והאמת, שבחיים לא חשבתי שאני אמצא אותה.

כשרק הגעתי לאורט, הרגשתי הכי לבד בעולם, ואז אחרי כמה ימים, את הגעת, וישר כל הבנות בכיתה אהבו אותך, עוד אפילו בלי להכיר.

חשבתי לעצמי שאיזה כיף עם זה היה קורה לי גם..

ועד כמה שזה נשמע פתטי, ניסיתי להתקרב אלייך ו.. לא כל כך הצלחתי..

תמיד היית מוקפת בחבורה של בנות.. עד שהגיע היום הזה בספורט..

ועד היום אני שמחה שהזמנת אותי לשבת לידך,

ומיד אחר כך, פתאום התחיל הרעש הזה של כל השכבה..

הסטיגמות האלה.. לא פעם רציתי להגיד לכל הבנות, מלאני, זואי, ובכלל לבנות של השכבה, עד כמה את נחמדה.. הרבה יותר מהן.

ולמרות שבעיני את ממש ממש יפה, את המהות של הפתגם:

"על תסתכל אל הקנקן, אלא אל מה שבתוכו"

כי אולי מבחוץ את נראית דיקשוחה, כשמכירים אותך, אי אפשר שלא לאהוב אותך..

ועל זה אני רוצה להגיד לך תודה.. על זה שסוף סוף מצאתי חברה טובה,

על זה שלמרות התקפי הדיכאון שלי [שמגיעים כמעט בכל יום] את לא הולכת.. ולא עוזבת.

קראתי בבלוג שלך על זה שאת רוצה לחזור לשקד.. שני הדברים שעלו לי בראש באותו הרגע שקראתי את זה היו:

1. כל בחירה שתעשי תהיה נכונה. העיקר שאת זאת שמחליטה.

2. אני לא אוותר על החברות שלי איתך.. ועד כמה שזה ריגשי ונדוש, אני באמת מתכוונת לזה. ולמרות שגם ההורים שלי וגם המורים לא מרוצים מזה שאני איתך, אני יודעת שזה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים עד עכשיו.

ועוד משהו שקראתי בבלוג:

את לא כמו כולם.

ומזל שלא.. כי עם כן.. עם כן בעצם, לא היית נעמה.

לא אכפת לי עד כמה אני נשמעת דפוקה עכשיו, ועם זה מביך, אז אני באמת מצטערת, אבל אני יודעת שעם לא הייתי מכירה אותך, לא הייתי כותבת את הדברים האלה כאן עכשיו.

אז.. גם עם כן תעזבי את אורט, גם עם לא, אני לא אשכח אותך אף פעם..!

ו.. על תחשבי שאני אתן לנתק את הקשר כל כך מהר..!

אני יכולה להיות מאוד סבלנית!

3333>

טוב, תנו לי לנשום.. זה היה פרץ רגשות מאוווד גדול...!

אני ממש מצטערת.. אבל אני לא יכולה לשים את ההמשך לסיפור.. אין לי מספיק זמן...

אז יאללה.. ביי.. ותודה על התגובות..!