כאילו שאכפת למישהו.

לא יודעת.

מבולבלת.

ברגע אחד אתה אומר שכן.

אבל ברגע השני

אתה כבר אומר לי שלא.

באמת אני כבר לא יודעת מה לחשוב,

אתה באמת באמת מבלבל אותי.

אני לא אוהבת אותך,

אני לא אוהבת אף אחד,

אבל לא יודעת אתה כן ילד נחמד,

אתה ילד חמוד,

אתה ילד נשמה !

ואולי לך לא מגיע מישהי כמוני.

אולי עשית טעות והתאהבת בי .

אני בתקופה של בלבול,

מצד אחד גיליתי עלייך,

אבל מצד שני גיליתי שילד שהיה ידיד כל כך טוב שלי

כל כך צבוע !

אני שונאת צבועים!

למה אי אפשר להיות ישרים?

בלי כל השקרים האלה?

אתה שונא אותי ?

בוא תגיד לי,

אבל אל תגרום לי לחיות בסרט

שאנחנו באמת ידידים טובים.

'כל כך עצוב שכבר לא חשוב לבכות...'

אבל עם כל הרע הזה

היה משהו אחד טוב

אני והיא השלמנו ! (:

אפילו לא רבנו ת'אמת,

אבל לא היה בינינו קשר

ואם היה זה היה קשר של שנאה.

אבל אתמול אני עזרתי לה

היא אהבה אותי לאותו רגע,

אני אהבתי אותה.

הרגשתי שבינינו המלחמה נגמרה,

אבל אני מפחדת מהריב הבא.. (שלא יהיה אמן.!)

הייתי.