כאילו שאכפת למישהו.

לפעמים עדיף להיות לבד,

נכון כולם אומרים וואי אני לא יכולה יותר אני כל הזמן לבד,

אבל דוגרי,

מה עדיף שתהיה לך מישהי שתשחק אותה חברה שלך,

או פשוט להיות את,

עם הערכים שלך,

הדברים שאיתם הגעת מהבית.

אני את הערכים שלי לא מוכנה לאבד,

אף לא לשנייה,

כנראה שאת את שלך מוכנה,

או שפשוט אלו הם הערכים שלך,

לבוא ולצעוק,

להתחיל להתווכח על הדברים הכי קטנים,

סורי,

זה לא קרוב אפילו לערכים שלי,

באמת פעם היית חשובה לי,

ואולי עכשיו את סתם מחפשת ת'חברה הכי טובה,

אני באמת לא יודעת,

מה שכן אולי אני המשכתי הלאה,

ואת לא,

את נשארת על אותו דבר.

וכמו שכתבתי בפוסט הקודם אני כולה נעמה.

לא באמת חשוב להיות חברה שלי,

למרות שאני את עצמי לא אוהבת,

אבל מה שאני כן זה מעריכה.

כאשר אני מחליטה משהו כמו להידבק לערכים,

ויהי מה ככה זה יהיה.

ועל זה אני כן מעריכה את עצמי.

ואת זה אני לא ישנה,

אף פעם!

די!

באמת שדי!

אני מרימה ידיים!

הייתי.