כאילו שאכפת למישהו.

מרגישה לבד,

בלי אפחד!

כי באמת היה מה שהיה,

אבל אני לא מצליחה לצאת מזה!

נכון אומרים: תסתכלי על מה שיבוא,

אל תתקעי על אותו נושא,

אבל אני לא מצילחחחחה!

הבנאדם היחיד שאני יכולה לדבר איתו,

אני לא יכולה לדבר איתו.

אני צריכה מישהו,

אבל כנראה שהימשהו הזה,

הוא הדובי הגדול שלי והחמוד שלי,

שלפני שאני הולכת לישון כל לילה,

אני מספרת לו מה עברתי ואני חושבת,

אם הוא היה בנאדם מה הוא היה אומר לי ?

מה הוא היה חושב על זה ?

תחשבו שזה תינוקי, תחשבו מה שבאלכם.

באמת לפעמים צריך בנאדם לדבר איתו על זה,

אבל כשיש אחד,

וגם הוא לא מסכים לדבר על זה ולא משנה מאיזה סיבה,

אני פשוט מרגישה ל ב ד !

לא משנה כמה חברות יהיו,

אם הן לא מכירות ת'סיפור,

ואני נשבעתי לא לספר,

אז אין שום סיכוי בעולם שאני יספר.

להיות לבד מול כל העולם!