די.
אני כבר מרימה ידיים.
אני כבר לא יכולה.
לרגע אחד תקווה מציפה אותי,
ברגע שאני אני אומרת :
אין סיכוי !
אתה שובר ת'לב חזק,
במילה אחת אתה מתקן אותו,
ואז אחרי דקה וחצי אתה שובר אותו ,
חזק.
אני אולי מטומטמת אבל אני נפגעת מכל דבר.
נכון אני לא מראה את זה בדר"כ אבל זה ככה.
אני לא מבינה איך אבל יש לי מאין גלימה כזו בבית הספר,
אבל שאני מגיעה הביתה,
הגלימה נופלת,
אני חוזרת להיות נעמה הרגילה,
לפעמים אני חושבת לאן נעלמה נעמה של תחילת השנה ?
שאהבה היה הדבר האחרון שהיה מעסיק אותה,
הייתה מסתכלת על איזה כיף בחיים,
שכל דבר הוא לטובה.
אבל אחרי שלמדתי ת'משחק של החטיבה,
הבנתי שטוב יש רק ביסודי.
לפעמים אני חושבת שאני רוצה להגיד לך ולגמור עם זה,
אך לפעמים אני חושבת שאם אני יגיד לך אתה פשוט תצחק לי בפנים.
אולי זה מפתיע כמה ילדים
אבל כן גם לנעמה יש לב שבור.
נעמה היא לא אחת שהכל כ"כ מושלם בשבילה,
שהכל טוב,
שהיא חיה כמו באגדות,
אני פשוט לא כזו.
גם לנעמה יש ת'אהבה הזו שכל השיעור היא חולמת על,
כמה טוב היה אם הייתה לא ת'אהבה הזו.
גם לנעמה יש ת'ריבים האלה שכל השיעור היא חושבת מה לעשות.
ולא נעמה היא לא אחת,
שכל השיעור מתעסקת בהיסטוריה או גיאוגרפיה.
בשיעור אנגלית זה עוד איכשהוא עובר,
גל יושבת לידי,
אני אוהבת ת'מקוצע.
אבל איך שיש בשיער ת'מילה love,
הלב שלי נשבר,
הוא מתהפך.
נמאס לי !
קלטו לא הכל כ"כ טוב,
כלום לא מעולה בחיים.
צאו מהפוזה הזו כבר.
יש אנשים שרע להם,
קשה להם,
ולפעמים אין אפחד,
אבל אף - אחד
כדי באמת לספר לו.
כי את כעסת עליי אבל העיקר שהשלמנו. 3>
לא מספיק כמה רע לי יש ת'חלוקת חדרים המפגרת הזו.
היה לי אחלה של חדר באמת,
אבל לא.
יש ת'בנות שבוכות אני לא אומרת שאני לא בכיתי,
אבל אני השלמתי עם זה,
ראבבבק כולה לילה מסריח אחד מה אתן כבר עושות מזה !
מה שצריך לעניין אותכן זה שהחברה שלכן איתכן לא מי עוד איתכן.
די כבר לבכות על כל דבר.
תגידו תודה על מה שיש לא על מה שאין.
הקשר שלי עם הבנות בשכבה הוא נמוך,
אבל אני לא מתלוננת ככ' הרבה בשביל חדר מסריח לכמה שעות.
החדר הזה לא הופך להיות הבית שלכן לשבוע הקרוב.
אין אני מבינה שכנראה טוב,
כבר לא יהיה לי.
אושר ?
גם אותו כבר לא רואים.
הייתי. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
naammosh