כולם יושבים לאכול סביב שולחן משפחתי עגול, אלמוג לייד ספיר ולא לייד אמא ואבא לא לייד תמיר או אלמוג. מה מהטענות הבאות נכונות?

א. אבא לייד אלמוג

ב. אלמוג ממול תמיר

ג. אמא לייד תמיר

ד. כל התשובות נכונות

אז אנחנו בולסים, אני בולס לי בדקות ספורות 4 סטייקים וכולם בהשתאות

אבא: "אלמוג, טעים הסטייקים הא?"

אני: "יאפ" *בולס*

אבא: "קניבל גדול וקניבל קטן יש לנו בבית"

תמיר: *בולס*

אמא: "ידעת שבן ישן היום אצל ספיר?"

אבא: "מה זהההה??!!!"

תמיר: "אני הולך לחרבן... *מפליץ* לחרבן לחרבן..." *נכנס וטרק את הדלת של השירותים*

אבא: "מה זה??"

אני: "כן הוא בא אליה אתמול בלילה"

אבא: "ואיפה הוא ישן?"

אמא: "איתה בחדר"

אבא: "מה זההה??!?!??!"

ספיר: "לא עשינו כלום!"

אני: "דיי תעזוב אותה, כבר ילדה גדולה"

אבא: "בטח לא עשיתם כלום" *מוציא לשון, מותח את העור מתחת לעין עם האצבע*

ספיר: "בעיניים שלי לא עשינו כלום!"

תמיר מעבר לדלת של השירותים: "תעזבו אותה!"

אבא: "גם מחרבן וגם מתערב הא?"

אני: *מתפוצץ מצחוק*

תמיר: "משעמם לי!"

ספיר: "בעיניים שלי! אלמוג נכון הדלת הייתה פתוחה?!"

אני: "נראה לי.. ישנתי לפניכם"

ספיר: "לא נכון אנחנו ישנו לפניך"

אבא: "יופי עכשיו בן רץ לספר לחבר'ה"

ספיר: "לא נכון"

אבא: "ממש"

אני: "תעזוב אותה, מה איכפת לכם?"

אמא: "לא איכפת לנו"

אני: "אז תדברו על משהו אחר!"

ספיר: "בספר תורה אני נשבעת שלא היה כלום! לא נישקתי אותו אפילו!"

אני: "למי איכפת מהספר תורה עכשיו?"

ספיר: "זה דבר קדוש!"

אני: "אז מה? מאיפה זה בא?"

ספיר: "כופרים אתם"

ספיר: "רגע אבא אתה לא סומך עלי?"

אבא: "לא"

ספיר: "למה?"

אבא: "קודם כל כי את אישה"

תמיר: "הוא צודק!"

אני: *מתפוצץ מצחוק*

טוב טוב אחותי קרציה רוצה את המחשב וזה גם ככה בערך החלק המעניין בארוחה

יאללה זזתי למחשב השני.