ממתי הבלוג שלי הפך לכזה מסתורי? בד"כ הוא ישיר כמו כדור לראש... ממתי הוא כזה עקיפי ומתפותל כמו נחש מחורבן?

אז מחר יום גורלי... אם אני אסתכל שניה אחורה אני אראה נסיונות לעפוף את הכל במסתוריות... ואם זה היה גם פה אז הכותרת של הקטע הייתה כם הגוף שלו והייתי מחכה לשאלות הסקרניות שלכם ומגכח לעצמי גם כשלא הייתי מקבל אותן [:

אז נענה כבר וזהו.

מחר אני מסיים את שבוע הניסיון שלי... הסיפור המזורז אומר כה: אני כבר תקופה במצב נפשי לא משו, לבטים, כעס ותסכול שכנראה יצאו במהלך העבודה בצורה של "שמישהו יהרוג אותי כבר..." מה שלא חמק מעיניהן של הבוס ואשתו... אז אמרו לי בצורה עקיפית "אתה מפוטר"

נחמד וטוב אמרתי לעצמי "או... סוף סוף זמן לקחת הכל בפרופורציות, חופש, זמן... וכבר התחלתי בהכנות נפשיות ופיזיות לקראת עוד תקופה של התעמקות עצמית, הבנה של הסביבה, קבלה של הארה נפשית... אבל בעיקר בטלה ומשחקי מחשב D:"

הקטע הוא שברגע שאני כבר מתחיל במשחק רשת של פיינל פנטסי, ישן אצל וובה ומתכנן להתעורר בשבת הבאה... יש טלפון O_ס" "אלמוגי מותק... אתה יכול לבוא היום מוקדם? אני רוצה לדבר איתך..." כמובן שזו הייתה אשתו של הבוס... אם זה היה הבוס הייתי מתכסה בזיעה קרה ולא מגיע לשם יותר בחיים >>"

אז באתי לעבודה... לא כל כך מוקדם >> בכל מקרה דיברנו, הסברתי שאני עובד בשביל 5 אנשים... חנות, משלוחים, הזמנות, סדר, ניקיון, מלאי, מכירות, אתר אינטרנט... והכל בכל יום מחדש... הסברתי שאני עובד קשה, שקשה לי ושאני אנסה למצוא דרכים לסדר לי את כל העניינים... בעבודה ובחיים.

השבוע עבר... ובו הכנתי לעצמי רשימה מסודרת של משימות ובה אני ממלא כל משימה גדולה כקטנה שנקלית בדרכי... ככה אני לא שוכח שום דבר והשבוע לא היו לי שום בעיות של "שכחתי" או "לא הספקתי"... הכל עשיתי בצורה טובה לדעתי ואני מקווה ששמו לב לזה... למרות שהבוס התחיל לנסות לתקן את הMP3 שלו... שזה אומר שהוא לא בונה עוד על הIPOD שלי >>" אני מקווה שהוא סתם מתגעגע לשירי יום הזיכרון שהוא שמר בתוכו... ולא בונה כבר איך להחליף אותי ואת הIPOD שלי >>"

ובנימה אחרת...

אני בנאדם סעמק! לבני אדם יש רגשות ולפעמים הוא פועל על פי הן ולא על פי ההגיון הבריא! אז פגעתי בכמה אנשים בגלל בחירות אלה ואחרות, אני לא מתגאה בזה, אני לא אמין, לא חבר מושלם ולא שום דבר בסגנון! אני בחור ממוצע, אני בגדתי, דיברתי מאחורי הגב, הבטחתי הבטחות שהפרתי ועשיתי את כל זה לחברים טובים שלי.

עניין ההשלמה עם המעשים שלי עבר. אני מתבייש בעצמי אבל סולח לעצמי. עם הזמן הצלקות יחלימו, החברים ששונאים אותי ימשיכו לשנוא אותי או שיסלחו גם הם.

אבל מה שמציק לי הוא הנתק הזה... אם יש לכם בעיה איתי אז קומו מולי, תגידו לי את זה בפנים, תכו אותי עד זוב דם אבל מה שהכי חשוב לי הוא להיכנס לראש שלכם ולהבין אתכם... אם אני לא אבין את הסיבה לנתק הזה ותמיד אחיה בהרגשה שהגזמתם בתגובה שלכם אז אני עוד אפגע בעוד אנשים כמוכם שיתקרבו אלי. תפסיקו לחיות באשליה שברגע שמישהו פגע בכם אז הוא יודע בדיוק איך אתם מרגישים ובאיזה סדר גודל הייתה הפגיעה! אין אנשים בעולם שכל מה שהם רוצים זה לפגוע בכם כמו שאני פגעתי וגם אני לא כזה, אני יודע שפגעתי אבל לדעתי הפגיעה לא הייתה כזו קטלנית שצריכה לגרום לתגובה כזו... שונאים אותי? מאוכזבים ממני? תסבירו לי, תנו לי שניה להיות בראש שלכם ולהבין מה הצד השני עבורכם (אני) עשה שכל כך נוראי.

אני יודע שזה כנראה כואב להעלות רגשות כאלה ועוד לנסות לגרום למישהו שפגע בכם להבין את זה אבל אני חושב שתמורת 7 שנות חברות אמיתית מכיתה ו' ו3 שנים של מוכנות להקריב את הכל בשביל מישהו מסויים ואפילו אהבה שלא היה לה על מי לנחות אז מגיע לי לפחות להבין, ללמוד ולהיות בנאדם טוב יותר בעתיד...

קחו לתשומת לבכם, זוג חברים שלא הגיע להם חבר עלוב כמוני, ותנסו להבין ולעזור לי...