|
| 9/2008
עוד קטע שלא קשור לחיי... + תמונה לא קשורה
אז הפעם הנושא הוא על רוז הא?
(לידיעת הקוראים, אני מתחיל לכתוב על הנושא השבועי כדי לשפר את הכתיבה שלי, מה לעשות? חיי משעממים כרגע או שפשוט אין פה מישהו שבאמת חשוב לי שיקרא על חיי, רוצים לדעת? תשאלו)
אני בתור בחור דיי אדיש למוות, עדיין הרגשתי משהו כשמצאו את התיק... לא ציפיתי שהיא תשרוד, אולי חשבתי בחשדנות שהם איכשהו חטפו אותה והם פשוט מסתירים את זה בתירוץ שהם הרגו אותה (למרות שלא באמת האמנתי בזה) אבל עדיין זה עשה בי משהו, הרגשתי סוג של צער, רחמים... אבל בכללי אני תמיד מזכיר לעצמי שמוות זה דבר פשוט טבעי, לא משנה איך הוא יגיע, כל אחד חייב להבין שהמוות שלו יגיע, כנראה בזמן לא צפוי כל כך... ולשנות את תפיסת העולם שלו בצורה כזו שגם אם תמות עכשיו, לא תצטער על דברים כאלה או אחרים... השיטה היא להשלים עם הכל - לא להתנגד לדברים שגדולים ממך שקורים, אתה לא יכול לשנות דברים אדירים בעולם כמו סדר התרחשויות, או רגשות של אנשים... אתה גם צריך לעשות כל דבר בחייך בלב שלם, אל תשקר, אל תזייף, אל תתחרט... גם אם שיקרת או עשית טעות, תחיה איתה ותשלים איתה, זה אתה וכולם טועים. אני יכול לתת מליון ואחת דוגמאות לדרך הזו... למשל ללכת אחרי החלום שלך, לעשות דברים שאתה אוהב, להיצמד לאנשים שעושים לך רק טוב... ויש עוד המון דוגמאות...
אני לא יודע כי לא מתתי עדיין, אבל נראה לי שאם מישהו חי בצורה הזו אז בכל רגע נתון הוא יכול למות בלי חרטות, הוא עשה הכל בצורה הנכונה, הוא חי את החיים שלו במלואם...
זה למה אני אדיש כלפי מוות... והקטע עם רוז היה דיי שונה עבורי... מפני שלפי החדשות (ורק לפי החדשות... אני מסתמך פה על מידע שיכול מאוד להיות שעוות ע"י עורכי החדשות בכדי שיראה דרמטי יותר ממה שזה...) הילדה חיה את החיים שלה בצורהה לא שלמה, היא הייתה עצובה... זה כבר אומר שהיא לא הייתה בסביבה תומכת, לא פעלה בשביל להגשים את עצמה... אולי אפילו לא השלימה עם המצב שלה... כל זה ואז למות? נשמה אומללה...
אולי כי זה באישיות שלי, אולי כי זה בגלל 5 מקרי מוות קרובים שהיו לי (ועוד המון מהמשפחה הרחוקה יחסית) אבל אני מאמין שמוות זה חלק מהחיים, זה מה שקורה לכולם בסופו של דבר וצריך להשלים עם זה... לא למתוח את זה כמו מסטיק... החיים לא ישתנו אם תאריכו אותם, לדעתי ילד שחי 4 שנים באושר ושמחה והגשמה עצמית (כמה שילד בן 4 יכול להגשים את עצמו...) ואז מת בפתאומיות ממכונית, שווה יותר ממישהו שחי 80 שנה בעצב, בחוסר הגשמה עצמית, בשקרים וניסיון להיראות טוב בעיניי כולם... זו דעתי...
אז מה למדנו מזה? תגשימו את עצמכם, אל תתייחסו למה שכולם מצפים או לא מצפים מכם (למשל, אל תלכו כמו פאנקיסטים רק כי זה ישגע את ההורים ויצור לכם מוניטין מסויים או שתתלבשו יפה ומסודר נגד הטעם שלכם בשביל להיראות מכובד או טוב בעיניי אנשים... לכו איך שיפה לכם בעיניכם) ותקיפו את עצמכם באנשים שבאמת איכפת להם מכם וכיף לכם להיות בחברתם... :)
ותשתו הרבה קולה, זה בריא ;)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
