היום הגיעו הנה להקת "כח משיכה" ואיתה עוד שעות עבודה עבורי...

אז אני כאן עד מי יודע מתי ואז אני הולך ברגל בגשם הביתה... >> אני שוקל לישון פה...

מה חדש? הנתק נגמר, עכשיו נקרא לו בשם אחר ושמו "ריחוק"... זה אומר שאנחנו מדברים אבל אנחנו צוננים אחד לשני כמו 2 קוביות קרח בתחת של ממותה...

מה עוד? אני צריך למצוא בחורה עד יום העצמאות... ולא... לא בשביל שאני אכה אותה עם פטישי פלסטיק וארסס אותה בקצף >>"... למרות שזה מפתה D: אבל הסיבה היא שלמחרת יש לי סופ"ש חינם בחוף מדהים עם כל החבר'ה בעבודה ואמרו לי להזמין מישהי... הם שאלו אם בכלל יש לי מישהי... כאן אלמוג הישן היה אומר "בטח!" אבל אלמוג המחודש אמר להם "לא, יש לי מזל רע עם בנות" אז בינתיים הכנות שלי הרשימה אותי... אני לא רגיל לומר לאנשים בפנים את הנקודות הפחות חזקות שלי :S תמיד מספר סיפורי גבורה שיעלו לי את האגו... הפעם וויתרתי... האגו הזה לא משהו... ויהיה נחמד חוץ מזה לפמפם אותו פעם כשבאמת תהיה לי סיבה.

אז מי שמעוניינת יכולה להתחיל איתי [: הפרס בשווי של... כמה שקלים? לא יודע.. >>" בכל מקרה הפרס הוא סופ"ש על חוף מדהים עם אנשים מצחיקים ואיתי D: ואין מקום שני... מקסימום המקום השני תוכל להיות המאהבת שלי או משו... P:

בכל מקרה P: המחשב שלי בדרך, אין לי שקל בבנק, מראיינים פה מישהו חדש לעבודה (בטח בגלל פסח... אנחנו עושים דוכן בגני התערוכה וליאור שעובד איתי לא יכול כי יש לו פסיכומטרי... אז צריך מישהו שיוריד ממני קצת את העול :S אבל אני עדיין חושש לתפקידי..) ואני צריך לעשות מבחן כבר... האנגלית לא תישמר לי בראש וב כל כך כשאני לא משתמש בה... גם צריך להחזיר את הספרים :S

בכל מקרה, יאללה D: יש עבודה לעשות P:

אני בעבודה יא חראות! אין לי תמונה להעלות הנה :S יהיה כשאחזור הביתה...

חזרתי הביתה D:

אני יכול לדבר קצת בראש צלול... עם פחות מטענים רגשיים שמתפוצצים בתוכי וגורמים לי לכתוב דברים שאני לא באמת מתכוון אליהם...

אז נתחיל ישר בנושא הכאוב... ברי.

נתחיל בזה שאני ממש אבל ממש לא רוצה לשכוח ממנה. הנתק הזה... אני לא חושב שהוא בשביל להעמיד פנים שאף פעם לא הייתה לי חברה כזו, ומה גם שאני לא חושב שהוא בשביל להפסיק את החברות בינינו... לדעתי הוא יותר בשבילי... ולמה זה בעצם?

בגלל שלאחרונה כל בחורה חמודה שפגשתי והראתה סימנים של התעניינות סבלה מזה שאני עושה תמיד back-off כזה כשהעניינים מתחממים... פשוט השוותי אותה למי שאני אוהב כבר הרבה זמן ואיכשהו תמיד הן לא הצליחו להגיע לה לקרסוליים... אולי כי באמת מצאתי את הבחורה המושלמת? זו שמתאימה לי בדיוק? אני לא חושב שאני אי פעם אדע... גם בגלל שנראה לי שהנתק הזה והפוסט האחרון שלי הרסו את זה וגם כי היא חושבת ותמיד חשבה אחרת... אז מה עושים במקרה כזה? כשאני משכנע את עצמי להמשיך הלאה זה לא עוזר כי עמוק בפנים... יש את החלק הזה שמתאהב... לא זה שאומר לך מה הגיוני, לא זה שפותר בשבילך משוואות מסובכות... זה שנותן לך את ההרגשות הבסיסיות של "זה לא נראה לי טוב" "משהו פה מסריח..." החלק הזה שאחראי בעצם על ההמשכיות שלי הלאה לא תפקד בהתאם לשאר החלקים... כשכל השאר אמרו "ברי היא פשוט חברה טובה, זה לא מפריע למצוא מישהי שתאהב" הוא אמר "אבל אני אוהב *אותה*"... אז מה קרה בעצם עכשיו?

חבר טוב שלי נכנס לתסבוך... וכמובן שכל החלקים בראש אמרו "אז הוא אוהב אותה, אז מה? זה לא מפריע לכם להישאר חברים טובים, לך ולברי" החלק הקטן ההוא אמר "להרוג ומהר..." וקרה וביום שישי הוא אמר שהוא והיא הולכים יחד לסרט... ואז החלק הקטן אמר "היא אומרת שאין לה זמן אליך בגלל הלימודים אבל אליו יש לה זמן בשביל ללכת לסרט? משהו פה מסריח..." כמובן שדיברתי איתה על זה וקיבלתי הסבר הגיוני מאוד אבל כמו שהסברתי פה החלק הקטן הזה שולט בהכל... והוא לא ממש מקשיב למה שהגיוני.

אז בסערת חושים שבה החלק הקטן לקח את כל התירוצים שבעולם לצידו החלטתי על הנתק בתמיכה מזערית של ברי שאמרה לי לעשות את מה שאני חושב לנכון...

וזה בעצם הסיפור.

אני לא רוצה להיות הידיד הפסיכופת שמאוהב בסתר ומסתיר את זה מכולם... אז אני חושב שעד שאמצא מישהי או עד שהרגש הזה ידעך אני אשאר רחוק ממנה... אני חושב שאני אחזור להיות ידיד שלה בשלב מסויים כי התאמנו מהבחינה הזו... דיברנו על הכל ואהבנו לעשות את אותם דברים... אם היא לא תשתנה פתאום אז אני חושב שלא תהיה לי בעיה לחזור לדבר ולצחוק איתה...

בתקווה כמובן שזה הדדי ^^"

ואם את קוראת כאן, מקווה שזה לא נחשב לשחק בך... רק מקווה...

אז הגיע הזמן.

הבנתי סוף סוף שזה פשוט לא עובר לי :) לא משנה כמה "לא" אני אקבל... וזה לא הדבר שיעשה אותי מאושר...

אז הוחלטה החלטה, אני מתנתק :)

בתוך הראש שלי יש עדיין חלקים שחושבים שזו נסיגה טאקטית ושאח"כ אני אתן לזה עוד סיכוי... אבל אלה חלקים שאני מכיר טוב מידי והגיע הזמן שידעכו וילכו לעזאזל.

איך גורמים להם לדעוך? בכוח, מנתקים קשר, מוותרים מראש על הדברים הרגילים כמו להתקשר לשאול מה קורה, לדאוג, לכעוס... מוותרים על השעות בטלפון שתמיד נגמרות בצחוק מטעה שגורם לך לחשוב שהכל נפלא כשבעצם אתה נמצא בהתמכרות מפגרת ואתה חי בבועה שלך.

הגיע הזמן לצאת לשם, לעשות משהו עם עצמך [:

וככה נגמר פרק גדול בחיי בשם ענבר אברהמי.

לפחות הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה כיפית לא? :)

אז מה קורה פה בעצם?

איכשהו השמנה גילתה... דרך איזה נוב שאני אפילו לא מכיר O_ס" הקטע האבסורד הוא שאני אפילו לא בטוח שזה בגללי :S אם אני לא מכיר אותו וסיפרתי על כל הבלגן שלי רק ל2 אנשים שאני בוטח בהם ולעוד כמה אנשים ש2 מהם חיים בעפולה, עוד 3 שאני בכלל מכיר מישראבלוג שלא יודעים כמעט שום דבר על השמנה, עלי, על הנוב או על אנימה... ועוד כמה שלא ממש מחבבים את השמנה... אז איך זה יכול להיות באשמתי? :S בכלל לכולם חוץ מה2 הראשונים סיפרתי את הסיפור בשמות בדויים...

סעמק...

אז עכשיו התחרות ברורה לכל המשתתפים, החוקים נזרקו מהחלון ולמטרה נמאס להיות מטרה... אם אני רוצה בכך ואם לא :\

העולם מתמוטט, התוכנית שלי התפקששה ויש אנימקון עוד חודש... ואני איכשהו צריך להשיג תחפושת! סעמק.

אה וגם אם חשבתם שכל בעיותיי כרוכות ב"למה האהבה מתפקששת לי?" אז קבלו:

יום שישי... גילי בנופש באילת... מגיעים לחוקות מפיזדילוח ואומרים משהו כמו "נסענו עד לכאן כדי לשלם במזומן, הבטחתם לנו ככה וככה וככה" ואני כולי ב"WTF? איך עשו לכם כזו הנחה?!" וכמובן שאחרי שעות על גבי שעות של נידנוד נשברתי ואמרתי "יאללה קחו קחו... רק תעזבו אותי בשקט"

יום ראשון, גילי עצבני לאללה כי עשיתי הנחה של 30 אחוז... אני חוטף בראש ועכשיו שבוע ניסיון....

מה גם שיש לי מבחן ביום שישי באנגלית ואני צריך איכשהו לבקש חופש...

בקיצור, דפק...

או במילים אחרות...

סעמק...