5/2011
You're my wonderwall
I said maybe
You're gonna be the one that saves me
And after all
You're my wonderwall...
אין לי מילים אפילו שיצליחו לתאר את מה שאני מרגישה.
הכל אפסי לעומת מה שעובר עליי..
גם בכל רגעי הנפילה,הכי גדולים והכי קשים ידעתי שהטוב יגיע,השאלה הייתה מתי ואם הוא באמת יגיע.
והוא הגיע, שלושה חודשים שהטוב הזה שלי,
האושר,החיבוק,הנשיקה,חיבוק,החיוך,הגעגוע,המגע,הליטוף מה שנותן את הכוחות לעוד יום,לעוד שבוע..
באמת,שלא חשבתי שאני אצליח לאהוב שוב,אהבה זאת מילה מסובכת ובעיקר מלווה ביותר מידי כאב,
אבל בין השיחות והשורות ובין החיבוקים לסיפורים הלב התחיל לפעום,
אני אוהבת,אני מאושרת.כמו שלא הייתי מאושרת הרבה זמן.
ואני פתוחה ואני נותנת ואני מסירה את כל השכבות הכי עמוקות,למרות שהבטחתי שאני לא אעשה את זה שוב,
אני נותנת לעצמי לאהוב אותו,כי אני רוצה.כי טוב לי.
ובכל יום הרגש הזה הולך ומתעצם,כמה כיף ככה.
לומר למישהו בכל בוקר שאני אוהבת אותו ושאני מתגעגעת,
כמה כיף להתגעגע למישהו אהוב,ולהתרגש בכל סופ"ש לראות אותו,
להרגיש את הלב דופק בכל הודעה,בכל שיחת טלפון.
אני מאושרת.פשוט מאושרת.
ומאוהבת.
3>
3 וחצי חודשים לשחרור,נו עד מתי כבר?
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
