או למתקשי הגרמנית - "מלון טוקיו". רציתם שירות פאן פיקים לא מהעולם הזה? הגעתם למלון הנכון. |
| 12/2010
זה כנראה הפוסט האחרון שלי כאן
כי כנראה, "אמון" יהיה מוקפא, או הבלוג מוקפא, או סגור או איך שלא קוראים לזה.
אחת הסיבות למה לא היה פרק כל כך הרבה זמן, זה כי הוא פשוט לא נכתב לי, המילים לא יצאו לי החוצה. כלום, נאדה.
כשהתחלתי איתו, הייתי כל כך בטוחה בעצמי, כל כך בטוחה בקהילה הזו ובקוראים שלי, שלא חשבתי אפילו לרגע שאצנח שוב מטה.
אך זה קרה, ואי אפשר לשנות את זה.
כמה שלא ניסיתי להעמיד את עצמי על הרגליים, עולם הפאן פיקשן של טוקיו הוטל לדעתי? די נחרב בארץ.
אני מוצאת את עצמי משקיעה מלא זמן (בגלל שקשה לי לכתוב גם בגלל הלחץ הקטסטרופלי של הלימודים, וגם בלל משבר כתיבה מתמשך רציני, ואני בכל זאת מנסה להוציא את זה מעצמי), וכל מה שאני מקבלת זה פידבקים של עשרה אנשים בממוצע שכל דבר שהם כותבים הוא כמה אני כותבת מדהים ומחכים להמשך.
הקהילה הישראלית של טוקיו הוטל הצטמצמה ברמות מטורפות בדיוק כמו קוראי בלוגי הפאן פיקשן שלה.
בתקופה האחרונה אני מוצאת את עצמי הרבה יושבת שעות באתרים בחו"ל, מאשר כאן בארץ, כי אין כבר כמעט עם מי.
אולי אני עוד אחזור על "אמון", אולי, אני פשוט צריכה את הזמן הפרטי שלי, בלי להיות בלחץ של לפרסם פרק (שגם ככה לא מעניין כמעט את אף אחד).
כמובן, יש תקופות ויש תקופות, אך אני חושבת שהתקופה הקשה שלי נמשכה מספיק זמן.
אומרים שצריך לפרוש בשיא. הייתי צריכה לפרוש אחרי "צללים", אבל לא רציתי לשבור את התקווה האחרונה לקהילה הזו.
אשאיר את התגובות פתוחות הפעם, אולי מישהו ירצה להגיב.
לא חשבת שזה ישנה משהו, די היה לי רעיון לסיפור קצר (עד עשרה פרקים) חדש, אבל אני מניחה שכבר הבנתם שאין לי כל כך מוטיבציה לכתוב אותו...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
