גיגית הגיגיי

פוסט פריז מגיע. באמת. אבל לוקח זמן לדחוס שבוע שלם עמוס כל כך לפוסט אחד, ואין לי ממש זמן. אז היו סבלנים!

בינתיים אין לי ממש מה לכתוב, החיים ממשיכים גם מחוץ לגן העדן שהוא פריז עם אנאבל.

אני רק אספר לכם שאחרי שבוע שלם של שינה עם אנאבל בזרועותיי, והליכה מחובקת איתה, ושיחות נפש לפני שינה, נורא בודד לי. ואני ישנה לא טוב.

אני מניחה שמישהו זר שהיה רואה אותנו בשבוע הזה, היה מניח שאנחנו זוג. טוב, אין לי כל כך הרבה מזל. אבל בינתיים הcuddles הספיקו לי. בסופ"ש רוב הסיכויים שהיא תבוא לישון אצלי ונוכל לחזור ללילה אחד לשגרה הנוחה שנפלנו אליה בשבוע בפריז.

[אגב, למה אין מילה מוצלחת לcuddles בעברית?]

ניה.

כל היום אני הולך ונזכר
ברחובות של פריז ואיך היה לנו קר
התחבקנו דקות ארוכות מתוקות
התעוררתי ושוב זה נגמר.

וואו. זה מה שיש לי לומר כרגע על פריז ועל המשלחת.

חזרתי ביום שישי שעבר, אבל נחתתי ישר אל תוך תקופת מבחנים וכאוס.

אבל אני אעשה כל שביכולתי לעדכן בימים הקרובים איך עבר עליי השבוע בצרפת, כי זה היה חתיכת שבוע מטורף.

בינתיים תסתפקו בבית מתוך הריקוד המוזר של הלב, הוא די מתמצת את כל מה שקרה עם אנאבל.

פרטים בהמשך כמובן! אני לא אחלום על להשאיר אתכם בחושך.

ניה.