על לוח השעם נעצים קטנים צבעוניים, נעוצים, סתם ככה, לא מחזיקים דבר.

הרגליים על השולחן, הציפורניים צבועות בורוד עתיק.

השמש כבר לא זורחת כאן. היא עברה לצד השני של הבניין.

מאובק מדי. ערימות של דפים, מחברות שעד עכשיו לא סידרתי.

חסרון גדול בפנים. אין מה שימלא אותו.

צלילים שקטים מתנגנים מהרמקולים של מחשב.

אני לא מכירה את המוזיקה הזו.

אלפי שירים,

מתנגנים,

בלחישות,

בבקשות.

. . .

אני רוצה לישון.