חצץ ויהלומים

צילמתי היום בלוח המודעות במושב:

חוף בית ינאי, שבת  האחרונה, אחה"צ:

הגעתי לקראת 17:00 ולמרות שהשמש כבר היתה ממש לקראת פרידה,  היתה מן תחושת אור ובהירות מסביב. הא, איזה תעתוע!

למי שזוכר את המזח הידוע של בית ינאי... זה מה שנשאר ממנו. אפילו בית הקפה החורבתי "המזח של יורה" שהיינו יושבים בו מאז הילדות, לא קיים כבר שנתיים-שלוש.

איזה שהוא ילדונ/ת ממש השקיע ומילא את הבקבוק הזה בצדפים, ואח"כ השאיר אותו זרוק ככה בחול..

זו, כך למדתי מצעקותיהם של בעליה הקולניים, בוניטה. מי קורא לכלבה בשם של רשת להלבשה תחתונה...? היא היתה כ"כ מתוקה שממש ריחמתי עליה שהיא צריכה ללכת איתם הביתה.

ועכשיו לגיבורה האמיתית של אותו אחה"צ - השמש:

את זה צילמתי מיד כשהגעתי - בערך ב16:50.

בדיעבד ראיתי אח"כ בתמונה שבאמת רואים גם עננים אפורים ושחורים משתלטים על מרחב השמיים. אבל בחוף כאמור הכל היה מאוד בהיר למרות השקיעה מתקדמת.

כמה שאת יפה

פרידה אחרונה

ודי

השעה פה למעלה היא 17:10. כוס אמ אמק על השעון חורף הזה.

כמה דקות אח"כ סובבתי את הראש לכיוון מזרח, ותראו מה הגיע משם... (העפיפון דווקא הגיע ממערב). דקה אח"כ התחיל טיפטוף!!

מעניק משמעות למשפט "והם רכבו באושר אל עבר השקיעה".....

במשך ארבע שעות ניקיתי את הבית בפרץ אנרגיית נקיון לא אופייני בעליל. 

במשך כל הזמן הזה, הוא שכב על המקרר / ספה / מייבש כביסה וצפה בעניין, פה ושם קם לנשנש משהו או יצא לביקור קטן בחצר וחזר לרבוץ.

עכשיו הוא גמור מהנקיונות, פשוט מ ו ת ש....

טוב, אני אאלץ להעיר את כבודו, אני רוצה לשים על המיטה את מצעי הסאטן החדשים שלי... !

שבת שלום