
|
כינוי:
אֵיְן. בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
דצמבר 2008
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
המקום הנמוך בת"א. דאגה ממלאה את לבי בעוד העתיד, ולו הקרוב ביותר, מתחיל להטשטש.
אני רוצה לצאת היום, אבל אין לי כח ואני לא בטוחה שיש לי עם מי. בין ידידים שמרגישים זקנית מדי בשביל לחגוג, ידיד קרוב שהחליט משום מקום שהוא מאוהב בי ומספר בחורים די חמודים שאני לא אתנגד לקצת צומי מהם אין שום הצעות קונקרטיות ומספקות להיום בערב. ומחר בערב אני סוגרת בבסיס, כך גם שבת הבאה. אז לגבי הערב הנוכחי, אין לי מושג.
לגבי הקורס החדש הזה אני גם לא בטוחה. אני פשוט לא טובה בזה. אני לא מצליחה להוציא ציונים טובים, בעיקר בגלל שלא משנה עד כמה החומר מעניין אני לא מצליחה באמת להתעניין בו ברמה בה אני אזכור אותו ואבין אותו מספיק טוב למבחן אחרי שיעור אחד וכמעט יום שלם של "לימוד עצמי". אולי זה משהו שדפוק רק אצלי, אבל באמת שאני לא חושבת שזה אפקטיבי, אם בכלל אפשרי, ללמוד ברצף מתשע בבוקר עד שבע בערב. בסביבות שלוש-ארבע ככה המוח שלי נסגר לתעבורת החומר שעובר בו. והציונים שלי מתרסקים. שלא נדבר בכלל על זה שכל פעם שהקצין שלי נכנס זה בדיוק בשנייה שבה החלטתי לעשות משהו שמראה "חוסר רצינות". וזה תמיד אחרי השלב שבו אני מרוכזת בחומר. אני לא יודעת, אולי אני פשוט לא בנוייה לתפקיד הזה. וזה מבאס, כי במקור רציתי קצונה שמבוססת על התפקיד הזה. אז ב-21 לחודש אני אלך לי לכנס קצונה ואשמע הרצאות על מה שאני כנראה לא אעשה לעולם. וזה באסה.
מעבר לזה, ככל שהחורף מתקדם לו הצורך שדיכאתי בהתחלה לבן זוג משתלט עלי באופן די רציני ואפילו מעט מעיק. וכאמור, ישנם מספר בחורים חמודים שאני רואה בתור אופציות מרוחקות שאין לי את האנרגיות להשקיע בהן. ומצד שני מגיע לי שישקיעו בי. אולי אם החבר הבא שלי יהיה מישהו שבאמת השקיע בשביל להיות איתי הוא לא יתגלה בסוף כאחד הדבילים המדופלים אליהם הפכו כל הקודמים לו. ויש את הידיד ההוא שהתחרפן כבר ביום ראשון, ושלח לי 63 (!) הודעות בבת אחת על כמה שהוא מאוהב בי וכנראה שלא יוכל לשרוד בלעדיי. מיותר לציין שהדבר הפחיד אותי לאללה ולא דיברנו מאז. וחבל, כי הוא היה ידיד ממש טוב שלי. אני פשוט ממש לא בקטע שלו. באמת שחבל לי עליו.
אז בנימה אופטימית זו אני אלך לי להתכרבל עם הפוך ולחכות לסמס או לשיחה שתציל לי את הערב. הכי גרוע, יצא לי להשלים קצת שעות שינה לקראת צילומי החלילן שמתוכננים לי למחר בצהריים, ולשבת שאני הולכת לבלות מחר במקום הנמוך ביותר בת"א.
****** תוספת קטנה: ביום שלישי, בגיחה של שעתיים-שלוש לבר בשביל בירה שאחרי יום ארוך מדי פגשתי בחור אמריקאי בשם קארמה. כן, קארמה. אמרנו שנלך יחדיו להורקור ב-25 כי הידיד שהיה אמור ללכת איתי החליט שהוא מאוהב בי וקארמה ידידינו היקר לא מכיר את הסצנה בארץ. היום הוא התקשר להודיע שהוא לא יוכל לבוא איתי כי המשפחה שלו מגיעה מארה"ב וכו'. הוא אמר שהוא מבטיח לפצות אותי על כך ושהוא לא חושב שהוא יגיע לת"א היום אבל אם כן הוא מתחייב להתקשר. והרגע הוא התקשר. ולא עניתי. בסופו של דבר נראה לי שאני באמת רוצה לישון.
ובחור בשם קארמה זה פשוט עוד פרק ממש מוזר לסיפור שלי. האירוניה מכה שנית. [במיוחד כשבצהריים היתה לי שיחה שלא נענתה מקארמה. להזכירכם, או אולי בעצם טרם חלקתי זאת עמכם, לפני כמעט שנה היה לי חלום שרודף אותי עד עצם היום הזה על כך שאני מתקשרת לקארמה שלי ומגיעה לתא הקולי; כאשר ההקלטה אומרת: "שלום כאן קארמה, יצאתי לחופשה ולא אחזור בקרוב. את מוזמנת להשאיר את המצפון שלך אחרי הביפ. בייייייייייפ" וכאן אני מתעוררת. צחוקים]
| |
גיבורה.
הימים והלילות עוברים מבלי שאת שמה לב, השמש זורחת ושוקעת כל פעם מחדש. הכדור מסתובב.העונות מתחלפות; קיץ בסתיו וסתיו בחורף. חורף. החורף שלך.
אף פעם לא יכלת להסביר את השפעתו של ריח הגשם עלייך, באף תקופה אחרת את לא מרגישה כלכך שייכת. החורף פשוט עושה לך טוב. והחורף הזה, לעומת כל החורפים שקדמו לו, הוא שלך בלבד.את לא חולקת את הפוך עם אף אחד הפעם. ובכל זאת, אין מאושרת ממך. כי זה החורף, החורף שלך. לא צריכה גיבור, מספיק לי קצת גשם.
| |
אופציה. שוב אני מוצאת את עצמי בנקודה שבה אין לי כח לשומדבר שהוא מעבר לערב בבר או מול הטלוויזיה עם כוס ויסקי או בקבוק בירה. הצבא והקורס הזה מותירים אותי מותשת ושחוקה בסוף כל יום. החלק המוזר בכל הסיפור, היא העדפה שלעולם לא היתה לי; כיום אני מעדיפה לשבת עם עצמי בבר, או עם קבוצה של אנשים שאני לא בהכרח מכירה. אני מעדיפה לשבת עם עצמי והטלויזיה. אני עולה על הרכבת ומתרחקת מכל חבריי מהצבא הרחק אל הקרון האחרון, בשביל לתפוס רביעייה משל עצמי ולשקוע במוסיקה שבוקעת מהאזניות של האייפוד שלי. אני מעדיפה להסתובב בגפי עם המצלמה שלי, כשיש זמן, מאשר לצאת עם חברה לקניות. וממבט חטוף אל הארון שלי לא קשה להבין עד כמה אני צריכה לעשות קניות לחורף.
מוזר לי להנות מעצמי.
ומי יודע, אולי אני מתבגרת.
| |
|