חיכינו הרבה זמן למשה.
אנשים אבדו תקווה לגמרי, קשה לחשוב בצורה הגיונית כי טבעי לזנוח את האמונה במצב כזה,
ולרצות להאמין נואשות במשהו מוחשי.
רוב האנשים כולל משפחתי פנו לאהרון בתלונות רבות! הוא פשוט הותקף על ידי העם, ועל פניו ניכר שהוא חסר אונים,
ורוצה להיכנע כל רגע לרצונו של העם לתחליף למשה, מובן שאהרון לא רצה לבגוד באחיו! הוא האמן בו בכל ליבו למרות שבאמונה שלמה זו היה חלקיק שהטריד את אהרון, הרי גם הוא בן אדם.
אהרון השתיק את כולם ואמר:
"תנו לי את תכשיטיכם, של הילדים והנשים" (לא הבנתי מה הוא רוצה לעשות עם ערמות על גבי ערמות של נזרים, עגילים, צמידים, נזמים וטבעות) אהרון רצה להרוויח זמן ולכן בוודאי ביקש דווקא תכשיטים, שידועים כדברים בעל ערך,
אך באופן לא צפוי העם נתן מיד את כל תכשיטיו לאהרון, בלי התלבטות או אפילו להראות קשר לתכשיטים, הם הורידו את התכשיטים מעליהם ממש כמו עור של נחש, כדבר שלחלוטין אין בו צורך יותר.
לאהרון היה רעיון מבריק ומחריד בו זמנית, הוא רצה ליצוק מהזהב דמות עגל שיוכלו לקדש ולזבוח לאלוהים.חג לאלוהים!
כל העם התקבץ סביב העגל בעירבוביה של טירוף חושים ומעשים נוראים!
אני לא יכול לתאר איך הרגשתי, אך זו הייתה הרגשה נוראה.
חלק מהמעשים בוצעו באופן מיני, והילדים שהיו באירוע בוודאי ישאו בעתיד זיכרון של חוויה זו.