"חכה לי,אני לא רצה כל-כך מהר..."

אני מניחה שיש לי יותר מידיי זמן לחשוב בגלל הקטע המסריח הזה של לדאוג לבת-זוג שלא עונה אחריי שהיא קצת שתתה. לדעתי זה הרבה. מעבר לשתים-שלוש בירות זה הרבה מידיי לטעמי. אז שלא נדבר על וודקה. ואז היא ישר מתרסקת למיטה ולא מעזה להניד עפעף ולגשת לפלאפון המזדיין ולענות.

העיקר שאני אדאג לה. אה? כוסעמק איתן. איתכן. 

איך נתתי לעצמי להתאהב בה? לא רציתי את זה... עכשיו אני מתמרמרת בתוך עצמי על זה שהיא ישנה ולא עונה לי בארבע לפנות בוקר למרות שזה הגיוני. היא צריכה לישון. ואני אמשיך להאכיל את עצמי בסרטים שאני אראה מחר תמונות שלה עם מישהי אחרת. זה אפילו לא הגיוני, אני סומכת עלייה במאה אחוז. אז איך היא לעזאזל גרמה לי לדאוג לה? על מה יש לי להתעצבן שהיא לי ענתה לסמס שלי כשהיא הייתה עם חברים? לאיזה בת-זוג נהפכתי?

לא רוצה להיות עוטפת מידיי, ואני לא עושה את זה. אבל אוף, תשארי פה. תשארי שלי, במקום הכי מגן, בטוח ואמיתי שיש. שאפשר. טוב, אולי בשבילי.

אתמול היה לנו כ"כ מדהים, לשבת להסתלבט כל היום על החוף... לשחק, סליחה - לנסות לשחק מטקות. 

מה יש לי לדאוג כבר? למה אני מכריחה את עצמי לכעוס עלייך? כי לא קיבלתי קצת פאקינג את התשומת לב שאני צריכה ממך?

אני חתיכת מטומטמת. את מדהימה ואני אוהבת אותך. ואת תמיד כאן. מותר לך להתפרק לפעמים.

אני הבעייתית שלא סובלת ששותים. לפחות לא כשאת רחוקה ממני... שאני לא יכולה להנות ביחד איתך. כשאת בארון.

אוווווווווווווווווווווווווווווווווח

דיי אני מתחרפנת בלעדייך........ תבואי כבר.... תתעוררי מהסמסים המזדיינים תעני לשיחה אחת תני לי לשמוע אותך מסטולה מהתחת ואוהבת אותי

תני לי חבל!