לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"חכה לי,אני לא רצה כל-כך מהר..."


"לא אכפת לי ליפול, כל עוד מישהו ירים את הנשק שלי וימשיך לירות." [ארנסטו צ'ה גווארה]

Avatarכינוי:  חצי_וחצי_אימפריה_XD

גיל: 30

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2011    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2011

בשבילך אחיה, למענך אמות.


המבט שהצליח להכשיל אותי להסכים לך לאסור אותי באזיקים למיטה. כבול מולך וחשוף לציפורנייך שיחשפו בשר עור חי ממני. השפתיים שהחביאו שיניים צמאות לדם אנוש שרצה לעקור את ליבי ממני. אך נפלה בחקיך טעות יקירה, את ליבי נתתי לך במיטה בפעם הראשונה. ברגע הראשון שהצלחת לכבוש אותי עם הריח המשכר של הלימון שנדף ממך. בתערובת מיוחדת שגרם לי לרצות לקפוץ על גבך ולעקור את שכבת העור בעזרת אנחות וגניחות שלעולם לא הצלחתי להוציא מפי לולא היית את בין הרגליים שלי.
את משחקת בי כמו שהלבנה מתחבאת מהשמש בזמן ליקויי, נראית לעין אך רחוקה ממגע אנוש, לא מצליח להתקרב בכדיי להשחית את גופך בשיערותיי המזדקרות כשרוח סתיו ראשונה עוברת דרך חלון האוהבים שלנו. כשעוד ניתן לראות את השמש מבצבצת מבין העננים ביום הראשון, קורעת ושורפת את העור שעוד בקושי נשאר לי אחריי הלילה האחרון שלנו יחדיו. מנסה להסתכל לי עמוק לנשמה, זאת שהצלחת בשיא אצילותיך לשבור לרסיסים דקים של אמונה מטופשת באדם. בטבע האנושי. שלא ניתן לסמוך על אף-לא רגע ממנו.
וקולך הרך לעולם לא יחדור שוב למוחי הצלול מיין, לאחר שהצלחת לשגע את הרגש המעט אמיתי שעוד נותר בי וּכשיעלם הרגש, לעולם לא אוכל להצליח לחוות את דמותך בראשי כמו שעשינו מקודם. כמו השיחות הצלולות שלנו אל תוך הר געש של אוהבים. של שנאה ותקווה שאולי יום אחד את עוד תצליחי לשוב אליי מזרועותיה של אחרת.
זרועות מחממות, שתרגישי בטוחה בהן. זה, לעולם לא אהיה אהובתי. לעולם לא אוכל לתת לך להרגיש לגמרי שלי, שלא תברחי בתחילת התהליך ותצליחי להשאיר אותי המום. מה שהצלחת לעשות לי, אישה יפה ויקרה. אישה מחוספסת, שקרנית.
לגרום לי להתאהב בך בשביל להתעורר איתך?
ושוב את עם השמלה הלבנה, מחייכת לבוקר טוב, בכל-כך הרבה טוהר ומשהו בעיניים שצועק שיצילו אותך מעצמך. את בוכה וטוענת שזה מהבצל של הסלט, אני צוחק ואומר שזה בגלל שאין לי טיפת רגש כלפייך. את מתנצלת, לוקחת את הסכין ותוקעת לי עמוק בביצים. הדבר האחרון ששמעתי היה "תחנק, אידיוט." מעבר לזה, נחרטה לי השמלה הלבנה והטהורה שלך שנצבעה אדום מכל כתמיי חייך.
עכשיו את מאושרת, מראה? 
נכתב על ידי חצי_וחצי_אימפריה_XD , 24/6/2011 01:45   בקטגוריות לסביות, אהבה ויחסים, סיפרותי, פסימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תשוקת הכאב


דם ניגר משפתייך הבוהקות אל תוך ליל אפל בחורשת הכאב. ליבך נדם, ידייך מבקשות לגעת בקצת הקשת של הרגש שנגמר בתוכך. דף ריק, מילים נשפכות לעבר הלא נודע. רצון עז להשאיר אותך שלי בגבול ההיגיון השפוי שמחזיק אותי מעל האדמה. מחזיק אותי מעל קו המים שלא אטבע ואקח אותך איתי ביחד. אל המעמקים, שם אוכל להיות שלך ואיתך בממלכה שמעבר לכל תודעה אנושית שיוצרה איי-פעם בספרים הבדיוניים שאת אוהבת לקרוא בימים של גשם באמצע החורף של לונדון.

מה שאת הכי אוהבת בספרים הללו, זה שהם לוקחים אותך למקומות שבהם איש מעולם לא ביקר, אל הדמיונות הכי פרועים שיוצרו במוחך. אל התקווה שאת נאחזת בה בכדיי להרגיש שאת לא משתגעת ביחד איתי, בתוך המקום הנוראי הזה שנקרא הלב שלי, זה שרוצה אלייך ולא מרפה אף-לא לרגע. וזה כל-כך כואב להמשיך לכלוא אותך ברגשות שלי, כואב לך שאת לא מצליחה להשתחרר מהכבלים שתקועים לך באמצע הגוף שהוא מרכז החיים שלך שאת בכלל לא מבינה מה הולך איתך.

וכמה שלא תצרחי, אהובתי, מכאן את לא תצאי בלעדיי, ארצה לכלוא אותך עמוק בתוכי, שתשארי שם, שלא תעזבי אותי שוב. אני לא אוכל להתמודד עם עזיבתך בשנית. אני חושב שאשתגע לפניי שאתן לי לראות אותך הולכת מעל פניי. מבישה את גופי ואת כאביי. את תשוקותיי אל עוד ליל אוהבים עם גופך העירום, היתום מכל אדם שעבר על פניו.

לא ארצה לוותר עלייך לעולם, מכיוון שיודע אני שהרגשות שלנו יישארו בתחתית הנשמה החשוכה שמתאימה בידיוק לנו, כמו פאזל. כמו לחלום אותך. לאן שלא תפני בחייך, השבילים שלנו יתנגשו בשנית גם אם תחפצי בכך וגם אם לא, יקירתי. ואשנא אותך על זה לשארית הנצח הקטן שלנו. על שהצלחת להפוך את יוצריי ולהשאיר אותי כבול האזיקים שכפתו את ידייך התמימות שרוצות לגעת עוד קצת בכל דבר שנשאר שלם בעולם הארור הזה.

לא שכחתי ולא אשכח את כל אשר עולה על ליבי כשאני מסתכל בעינייך החשוכות מכל כאב איום שנגרם לך מאנשיי הירח. הרגשות שלימדת אותי, איך שהצלחת לשבור כל סדק קטן שהיה לי בלב, לעשרים ואחת חתיכות בידיוק. וכשניסית להחזיר אותן בחזרה, התייאשת. לא תוכלי לתקן בן-אדם שבור מהבסיס. אבל רק אם תוכלי להישאר עוד מעט, יפתי, אוכל לחייך בלב שלם וללחוש באוזנייך קסם ילדות. אני מבטיח, קטן.

נכתב על ידי חצי_וחצי_אימפריה_XD , 18/6/2011 21:46  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





6,458
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחצי_וחצי_אימפריה_XD אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חצי_וחצי_אימפריה_XD ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)