כן כן גם הפרק הזה יצא קצר =/
מצטערת שרק עכשיו יוצא פרק פשוט הייתי בחופש עם המשפחה...
פרק 15:
יצאתי מהאולם בריצה, ליאן באה אחרי.
"נטלי עצרי" צעקה.
נעצרתי במרחק דיי גדול ממנה.
"מה קורה פה??!" שאלה.
"מהה?? אני לא שומעת" עשיתי את עצמי.
ליאן התקרבה מעט ושוב צעקה.
"מה קורה פה כבר?!" שאלה.
"ליאן תקשיבי"התחלתי לדבר והיא קטעה אותי:
"אני מקשיבה וכדי שמה שאת הולכת להגיד עכשיו יהיה משכנע.....מאיפה לעזעזל ביל מכיר אותך, ולמה לא סיפרת לי??"
"ביל היה החבר שלי...." אמרתי במבט מושפל.
"את מתכוונת ידיד נכון??" שאלה.
"לא לא... בגללו אני עכשיו אצלך, בגללו אני בוכה כל כך הרבה...."אמרתי.
"א..אתת...אתת וביל הייתם ז..זוגג??????" שאלה מופתעת.
"כן" אמרתי.
ליאן עמדה עם פה פעור, לא יודעת איך להגיב.
"ליאן תגידי משהו" אמרתי.
"להגיד משהו??" שאלה בעצבנות.
"אני יגיד לך מה....לכי עכשיו קחי את הדברים שלך ועופי לי מהבית!!
"ליאן נו.."
"אל תעשי לי ליאן נו...את היית עם הבנאדם שאני מפנטזת עליו ובוכה כי בחיים לא נהיה יחד שבעצם, את, את יכולת להכיר לי אותו" שאלה.
"ליאן אם את ככה הורסת את החברות שלנו בגלל בילף אז את לא שווה את הדמעות שלי..."
ליאן עמדה ושתקה.
התחלתי ללכת... התרחקנו קצת ואז הסתובבתי ואמרתי לה.
"ביל לא מושלם כמו שאת חושבת שהוא....." הסתובבתי בחזרה והמשכתי ללכת.
התיישבתי שם בפארק שליד האולם עם עצמי.
האולם התרוקן לו לאט לאט.
כעבור שעה עברה לידי מכונית שחורה...היא נעצרה וביל יצא ממנה.
ביל החל להתקדם אליי.
קמתי בכוונה ללכת אבל החלטתי להיות בוגרת ולהשאר לדבר איתו.
"נטלי אני מצטער את הכל!" אמר.
"אני אוהב אותך והבנתי שיותר קשה מלהיות איתך ולא לראות אותך זה לא להיות אותך בכלל!" הוסיף.
"ביל תקשיב זה נגמר..אתה גמרת את זה" אמרתי.
ביל שם את ידיו הקרות על פניי ונישק אותי.
לא סלחתי לו, אפילו כעסתי עליו...אבל לא יכולתי לעמוד בקסם של הנשיקה...
"ביל מספיק!" אמרתי והפסקתי את הנשיקה.
"פגעת בי יותר מדי" אמרתי והלכתי משם.
"נטלי אל תלכי....." נשמע עוד קולו מהדהד.
"נטלי".
בעודי הולכת נתקלתי בחבורה של שיכורים.
"אז מה ילדונת הק....הק......"
"הק...איזה גופההק....."
השיכורים התחילו להתקרב אליי בזדוניות.
לא היה לי לאן לברוח ונצמדתי לקיר.
"דיי!!" צעקתי.
"עזבו אותי"
פתאום טום הגיע משום מקום וקלט את השיכורים מתקרבים אליי ככה.
"היי תעזבו אותה!!" צעק והתקרב.
"ו..הק....עם לא..הק אנחנו לרצות..כאילו רוצים??" אמר אחד מהם.
טום הכניס לו אגרוף לפרצוף.....השאר התחילו ללכת, הם הבינו שהוא לא הבנאדם הנכון להתעסק איתו.
רצתי וחיבקתי את טום.
"תודה!! כל כך תודה" אמרתי לו.
"איך את תמיד נקלעת למצבים כאלה" שאל וצחק.
שנינו צחקנו....לאט לאט ירד החיוך והתקרבנו פנים אל פנים.
*ספויילרים למנויים
תגיב 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*Zimmer483*