פרק 19
"עובר?? איזה עובר" שאלתי בתמימות.
"את יודעת התינוק שלך....את ידעת שאת בהריון נכון??" שאל הרופא.
הייתי בהלם....לא יכולתי לענות לרופא באותו הרגע.
"אני מניח לפי תגובתך שלא ידעת, מזל טוב" אמר בשמחה בזמן שאני הייתי שקועה במחשבות.
עזבתי את החדר מולי באה ליאן עם דמעות בעינייה.
"א.אני בהריון" אמרה ופרצה בבכי על כתפי. לא אמרתי מילה, שתקתי.
"נטלי אני אומרת לך שאני הריון" אמרה מנסה להבין למה אני מתעלמת.
"נטלי"?
"מה??" עניתי לה.
"את בסדר?..." שאלה.
"אני בהריון" אמרתי.
"מה? נטלי"
"אני בהריון" אמרתי שוב חזק וברור יותר.
"מה? איך?מתי?" שאלה ליאן מתקשה להבין.
עכשיו כבר אני בכיתי לה על הכתף.
אחרי שנרגענו נסענו כל אחת לביתה, שתינו היינו צריכות להיות קצת לבד לחשוב עם עצמינו מה אנחנו עושות.
נכנסתי לבית כשעיניי אדומות ופני חיוורות.
עליתי לחדר שלי ושל ביל, ביל שכב על המיטה מזפזפ בערוצי הטלויזיה.
"איפה היית?" שאל ובלי לחכות לתשובה קם וחיבק אותי כשראה שדמעות זולגות מעיניי.
"מה קרה?" שאל בדאגה.
"ביל אני...."
"את מה?" שאל.
"אני..." התחלתי.
"אני אוהבת אותך" אמרתי למרות שזה לא מה שכל כך רציתי לספר לו.
"גם אני אוהב אותך נטלי, אבל למה את בוכה??" שאל.
שנינו התישבנו על המיטה והוא חיבק אותי....הוא הרגיעה אותי ברגע כמו שרק הוא יכול.
כשהדמעות כבר התיבשו ואני וביל ישבנו מחובקים החלטתי שאני יספר הכל עכשיו וזהו.
"ביל אני בהריון" אמרתי במהירות בלי שום התראה מוקדמת.
"חחחח נו נטלי..את מה??" שאל ביל.
"בהריון אני בהריון" אמרתי.
"הריון- כזה שיש תינוק....לא חח לא יכול להיות, את בהריון??" שאל.
הסתכלית עליו והוא הבין לבד את התשובה.
"אני יהיה...אבא??" שאל.
"כן הנהנתי בראש, אלא עם אתה רוצה שנשקול הפלה.." אמרתי.
"לא לא מה פתאום...בעצם אולי..בעצם" ביל עצר לכמה שניות ויצא למרפסת.
באתי אחריו אבל הוא אמר שהוא צריך קצת להיות לבד.
אני לא חושבת שאני מוכנה בשביל להיות אמא- אני עוד צעירה, אבל אם אני יעשה הפלה יכול להיות שכשאני כן יהיה בשלה להיות אמא אני פשוט לא יוכל!
ים של מחשבות הציפו אותי....
אחרי שעה שלמה נכנס ביל לחדר והתיישב על המיטה לידי.
"אז מה אנחנו עושים?" שאל..
"אני לא יודעת"
"חשבתי אולי כדי לחכות שהתינוק יוולד ואז למסור אותו לאימוץ.." הציע ביל.
"לאימוץ??..." התעצבנתי.
"כן.." ענה.
"אם נחליט לא לעשות הפלה התינוק ישאר אצלי, הוא שלי!" אמרתי בעצבנות.
"את מוכנה להיות אמא?" שאל.
"יכול להיות" עניתי לו.
הסתכלנו אחד על השני, ראיתי שביל מחייך והבנתי שהחיים שלי עומדים להשתנות.
ל-ה-ג-י-ב!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*Zimmer483*