לא תמיד רואים את המבט העצוב שלה בעיניים, את החיוכים המזויפים, אף אחד לא מנסה להבין אותה בכלל.

וההיא, פעם ניסיתם לעמוד במקומה? להכנס לנעליים שלא הכרתם? נעליים גדולות למלא, עם כל הכבוד.

וזאת ששם, פעם חשבתם מה גרם לה לשינוי הנורא הזה, שהיא אשכרה הפכה לדלת סגורה?

ואחת אחרת, שאתם חושבים שאתם מכירים-מה אתם יודעים עליה באמת?

וההיא שם בפינה, תעמידו את עצמכם במצב שכל מה שיש לאנשים להגיד עליכם זה רע. למה, באמת אני שואלת-למה זה מגיע לה?

יוצא לי לחשוב קצת על אחרים.

תחשבו גם אתם, קצת "...מה היה קורה אם...?"

אז באמת שאני מנסה להבין אנשים, ומגיעה בסוף לאותה מסקנה-הכל אותו דבר.

וגם מחר היא תעמוד בפינה, והיא תחייך את החיוכים המזויפים שלה, והיא תישאר סגורה והיא תרגיש שונה.

עכשיו ברצינות, אני רוצה לסגור את הבלוג הזה.

אתם לא מגיבים, ואני מודה-בלוגים זה תמיד בשביל תגובות. לדעת מה אנשים חושבים עליך.

מי שכותב לכאורה "בשביל עצמו," הוא שקרן. מי שכותב בשביל עצמו ולא אכפת לו מתגובות- שיכתוב יומן. באמת, רציני.

אז לפני שאני סוגרת פה, לפחות תחשבו, תיזכרו-פגעתם? העלבתם? סתם הייתם לא נחמדים?

בלי שום קשר ליום כיפור, פשוט תעשו דברים טובים לאנשים.

גם אתם- וגם הם- תרגישו יותר טוב.

תחייכו, תביאו חיבוק, תקשיבו לאנשים.

מבקשים שקל? אל תשקרו ותגידו שאין לכם. זה כולה שקל, אל תתקמצנו.

קר למישהי? תביאו לה קצת מהסווצ'ר, אז יהיה לכם קצת קר, לא נורא..

באמת, אני משתדלת כמה שאפשר להית סבבה עם אנשים.

ואם כולם יהיו ככה, מעשים טובים, חיוכים, להיות קצת יותר נחמדים-

יהיה לכולם פה טוב.

באמת, בשבילכם אני אומרת.

כי לי נשבר להיות נחמדה וילדה טובה כשלא יוצא מזה כלוום.