הנה אני כותבת את הפרק הבא, מצטערת שלא כתבתי אותו במשך השבוע, פשוט, הייתי בטיול שנתי.
מהפרק הקודם:
- "היא הייתה מתבגרת בת 14 ששמה רוני, היא ישנה 6 שעות רצופות ולפתע התעוררה ללא שום סיבה ברורה"
- "ההורים של וני היו בדיוק בתהליכי גירושים והוא רק עזב את הבית, הוא סיפר לה שמצא בית קטן אך עם זאת מרווח, שנמצא רק שלושה רוחבות מכאן"
- "לאחר שאימה של רוני החליפה עוד כמה מילים וצעקות עם אביה, ניתקה והלכה לישון. רוני החליטה שכבר אינה צמאה והעדיפה לנסות לחזור לישון למרות זאת"

הפרק השני:
בבוקר לא היה לרוני לא כוח וגם לא חשק לכלום, היא התנחמה בכך שבסוף יום הלימודים, אביה יבוא לאסוף אותה לביתו, והיא תשהה שם למשך שבוע.
והנה, אחרי יום מתיש וארוך ,7 שעות של נאומים והרצאות על חומר שרוני אינה מבינה אפילו, אביה, כפי שהבטיח, אכן הגיע לאסוף אותה אחרי הלימודים. הוא כבר עמד ליד השער כשיצאה, ורוני, שלא ראתה אותו כבר כמה ימים, קפצה עליו כולה שמחה ונרגשת, ומרוב התרגשות, היא שכחה להתקשר לאימה ולהודיע לה שהוא אכן בא לאסוף אותה והכל בסדר, כמו שאימה ביקשה ממנה לעשות לפני שהלכה לבית ספר.
הם נכנסו למכונית, אביה סיפר לה עוד על הבית, הוא אמר לה שהוא בטוח שהיא תאהב אותו, וגם שהוא כבר הספיק להכיר כמה שכנים, ביניהם זוג חמוד בסביבות גיל ה-40, ושהוא דיבר איתם, הם סיפרו לו שגם להם יש ילדה בערך בגיל שלה, והוא שמח לשמוע את זה, מפני שעכשיו יהיה לה עוד אדם שתוכל לדבר איתו במשך השבוע, חוץ מהאבא הזקן שלה שלא מבין לא כלום בענייני הבנות.
רוני התעצבנה לשמוע מה שאביה אמר, מפני שהיא ידעה שהיא הולכת לאבא שלה, וזה לא מפריע לה, להפך, היא חיכתה לזה כל השבוע, והיא רק רצתה לבלות עם אבא שלה, לא יותר מזה, בשביל זה היא באה אליו.
היא ניסתה לרמוז לו שהיא לא רוצה לדבר עם הילדה ההיא ולא משנה לה עד כמה היא נחמדה, היא לא רוצה לדבר עם אף אחד מלבד אבא שלה "אני בטוחה שהילדה הזאת מאוד חמודה, אבל אני אדבר גם איתך, לא?!" היא אמרה לו תוך שהחזיקה אצבעות לכך שהוא יבין, הוא ענה לה "כן, בטח, זאת אומרת אולי, אני עובד עד מאוחר, במיוחד עכשיו, כשאני צריך לדאוג לכל הוצאות הבית בעצמי, אז לא תמיד יהיה זמן וגם אל תחשבי שברגע שאת באה אליי אז את באה לחופשה, כל יום את הולכת לישון הכי מאוחר באחד עשרה בלילה, מפני שאת צריכה לישון טוב ולאגור כוחות לקראת הבית ספר למחרת".

בפרקים הבאים:
-"הדבר הראשון שהם עשו כשהם הגיעו הביתה, הוא סיור בבית בהדרכתו של אביה..."
- "הסיור לא נמשך הרבה זמן, אביה היה צריך לעשות שיחות שקשורות לעבודה או איך דהוא כינה אותן 'שיחות עסקיות' "
- "רוני חשה בבעיה- אבא שלה עוד לא נתן לה מפתחות לבית, והיא לא יכולה להשאיר אותו לא נעול וללא השגחה, אז היא לא הלכה לבית ספר."
שלכם, מיכל.