סיפור בהמשכים

כעבור דקות ספורות הם כבר היו בבית, למרבה ההפתעה, רוני לא כל כך התלהבה מהבית כמו שאביה חשב אך לא רצתה לאכזב אותו, ולכן כששאל אם היא אכן אוהבת את הבית היא ענתה "כן, מאוד!".

הדבר הראשון שהם עשו כשהם הגיעו הביתה, הוא סיור בבית בהדרכתו של אביה, תוך כדי היא נזכרה בפעם, כשהייתה קטנה, והם היו משחקים שהם מטיילים מסביב לעולם, כל פעם הם היו מחליפים תפקידים, אחד מהם היה המדריך והשני היה תייר. הסיור לא נמשך הרבה זמן, אביה היה צריך לעשות שיחות שקשורות לעבודה או איך שהוא כינה אותן "שיחות עסקיות", והיא- נאלצה לאכול ארוחת צהריים לבדה. אחרי שרוני סיימה לאכול, אבא שלה עדיין היה על הטלפון, אז היא הלכה לראות טלוויזיה ואז להתקלח, גם ארוחת ערב היא אכלה לבד באותו יום. כשרוני הלכה לישון באחד עשרה, כמו שביקש, אבא שלה לא טרח לבוא לנשק אותה נשיקת לילה טוב, אפילו לא להגיד.

בבוקר, השעון צלצל, ורוני ישר ירדה למטבח לחבק אותו, אך הוא לא היה שם.

כל מה שהיה במטבח זה שוקו, סנדוויץ', ומכתב על המקרר:

 

רוני חשה בבעיה- אבא שלה עוד לא נתן לה מפתחות לבית, והיא לא יכולה להשאיר אותו לא נעול וללא השגחה, אז היא לא הלכה לבית ספר.

רוני לא רצתה להפריע לאבא שלה באמצע העבודה, אז היא החליטה לחכות עד שיחזור. רוני רצתה להפתיע את אבא שלה בארוחה,  אך עקב כך שהוא עובד עד מאוחר, היא החליטה לבשל לו ארוחת ערב, ומפני שהיה עוד זמן עד אז היא תכננה לבשל מאוחר יותר, אחרי שתאכל ארוחת צהריים. בינתיים, היא העבירה את הזמן בלראות טלוויזיה ולהכין שיעורי בית.

בזמן שראתה טלוויזיה, היא נזכרה בחיבור שהם היו צריכים לעשות בספרות. המורה ביקשה מכל התלמידים בכיתה להכין חיבור, בחיבור הם יכולים לכתוב כל דבר שרק יעלה על רוחם מלבד דברים בוטים או עם רמזים מיניים. מלבד זה, הם יכולים לכתוב על המשפחה, חברים, או להמציא סיפור דמיוני, העיקר שיכתבו, ועל החיבור הם יקבלו ציון. רוני החליטה להתחיל לכתוב, מפני שהיא ידעה שלא נשאר הרבה זמן עד מועד ההגשה, היא המציאה סיפור דמיוני משלה.