סיפור בהמשכים

כעבור דקות ספורות הם כבר היו בבית, למרבה ההפתעה, רוני לא כל כך התלהבה מהבית כמו שאביה חשב אך לא רצתה לאכזב אותו, ולכן כששאל אם היא אכן אוהבת את הבית היא ענתה "כן, מאוד!".

הדבר הראשון שהם עשו כשהם הגיעו הביתה, הוא סיור בבית בהדרכתו של אביה, תוך כדי היא נזכרה בפעם, כשהייתה קטנה, והם היו משחקים שהם מטיילים מסביב לעולם, כל פעם הם היו מחליפים תפקידים, אחד מהם היה המדריך והשני היה תייר. הסיור לא נמשך הרבה זמן, אביה היה צריך לעשות שיחות שקשורות לעבודה או איך שהוא כינה אותן "שיחות עסקיות", והיא- נאלצה לאכול ארוחת צהריים לבדה. אחרי שרוני סיימה לאכול, אבא שלה עדיין היה על הטלפון, אז היא הלכה לראות טלוויזיה ואז להתקלח, גם ארוחת ערב היא אכלה לבד באותו יום. כשרוני הלכה לישון באחד עשרה, כמו שביקש, אבא שלה לא טרח לבוא לנשק אותה נשיקת לילה טוב, אפילו לא להגיד.

בבוקר, השעון צלצל, ורוני ישר ירדה למטבח לחבק אותו, אך הוא לא היה שם.

כל מה שהיה במטבח זה שוקו, סנדוויץ', ומכתב על המקרר:

 

רוני חשה בבעיה- אבא שלה עוד לא נתן לה מפתחות לבית, והיא לא יכולה להשאיר אותו לא נעול וללא השגחה, אז היא לא הלכה לבית ספר.

רוני לא רצתה להפריע לאבא שלה באמצע העבודה, אז היא החליטה לחכות עד שיחזור. רוני רצתה להפתיע את אבא שלה בארוחה,  אך עקב כך שהוא עובד עד מאוחר, היא החליטה לבשל לו ארוחת ערב, ומפני שהיה עוד זמן עד אז היא תכננה לבשל מאוחר יותר, אחרי שתאכל ארוחת צהריים. בינתיים, היא העבירה את הזמן בלראות טלוויזיה ולהכין שיעורי בית.

בזמן שראתה טלוויזיה, היא נזכרה בחיבור שהם היו צריכים לעשות בספרות. המורה ביקשה מכל התלמידים בכיתה להכין חיבור, בחיבור הם יכולים לכתוב כל דבר שרק יעלה על רוחם מלבד דברים בוטים או עם רמזים מיניים. מלבד זה, הם יכולים לכתוב על המשפחה, חברים, או להמציא סיפור דמיוני, העיקר שיכתבו, ועל החיבור הם יקבלו ציון. רוני החליטה להתחיל לכתוב, מפני שהיא ידעה שלא נשאר הרבה זמן עד מועד ההגשה, היא המציאה סיפור דמיוני משלה.

הנה אני כותבת את הפרק הבא, מצטערת שלא כתבתי אותו במשך השבוע, פשוט, הייתי בטיול שנתי.

מהפרק הקודם:

- "היא הייתה מתבגרת בת 14 ששמה רוני, היא ישנה 6 שעות רצופות ולפתע התעוררה ללא שום סיבה ברורה"

- "ההורים של וני היו בדיוק בתהליכי גירושים והוא רק עזב את הבית, הוא סיפר לה שמצא בית קטן אך עם זאת מרווח, שנמצא רק שלושה רוחבות מכאן"

- "לאחר שאימה של רוני החליפה עוד כמה מילים וצעקות עם אביה, ניתקה והלכה לישון. רוני החליטה שכבר אינה צמאה והעדיפה לנסות לחזור לישון למרות זאת"

הפרק השני:

בבוקר לא היה לרוני לא כוח וגם לא חשק לכלום, היא התנחמה בכך שבסוף יום הלימודים, אביה יבוא לאסוף אותה לביתו, והיא תשהה שם למשך שבוע.

והנה, אחרי יום מתיש וארוך ,7 שעות של נאומים והרצאות על חומר שרוני אינה מבינה אפילו, אביה, כפי שהבטיח, אכן הגיע לאסוף אותה אחרי הלימודים. הוא כבר עמד ליד השער כשיצאה, ורוני, שלא ראתה אותו כבר כמה ימים, קפצה עליו כולה שמחה ונרגשת, ומרוב התרגשות, היא שכחה להתקשר לאימה ולהודיע לה שהוא אכן בא לאסוף אותה והכל בסדר, כמו שאימה ביקשה ממנה לעשות לפני שהלכה לבית ספר.

הם נכנסו למכונית, אביה סיפר לה עוד על הבית, הוא אמר לה שהוא בטוח שהיא תאהב אותו, וגם שהוא כבר הספיק להכיר כמה שכנים, ביניהם זוג חמוד בסביבות גיל ה-40, ושהוא דיבר איתם, הם סיפרו לו שגם להם יש ילדה בערך בגיל שלה, והוא שמח לשמוע את זה, מפני שעכשיו יהיה לה עוד אדם שתוכל לדבר איתו במשך השבוע, חוץ מהאבא הזקן שלה שלא מבין לא כלום בענייני הבנות.

רוני התעצבנה לשמוע מה שאביה אמר,  מפני שהיא ידעה שהיא הולכת לאבא שלה, וזה לא מפריע לה, להפך, היא חיכתה לזה כל השבוע, והיא רק רצתה לבלות עם אבא שלה, לא יותר מזה, בשביל זה היא באה אליו.

 היא ניסתה לרמוז לו שהיא לא רוצה לדבר עם הילדה ההיא ולא משנה לה עד כמה היא נחמדה, היא לא רוצה לדבר עם אף אחד מלבד אבא שלה "אני בטוחה שהילדה הזאת מאוד חמודה, אבל אני אדבר גם איתך, לא?!" היא אמרה לו תוך שהחזיקה אצבעות לכך שהוא יבין, הוא ענה לה "כן, בטח, זאת אומרת אולי, אני עובד עד מאוחר, במיוחד עכשיו, כשאני צריך לדאוג לכל הוצאות הבית בעצמי, אז לא תמיד יהיה זמן וגם אל תחשבי שברגע שאת באה אליי אז את באה לחופשה, כל יום את הולכת לישון הכי מאוחר באחד עשרה בלילה, מפני שאת צריכה לישון טוב ולאגור כוחות לקראת הבית ספר למחרת".

בפרקים הבאים:

-"הדבר הראשון שהם עשו כשהם הגיעו הביתה, הוא סיור בבית בהדרכתו של אביה..."

- "הסיור לא נמשך הרבה זמן, אביה היה צריך לעשות שיחות שקשורות לעבודה או איך דהוא כינה אותן 'שיחות עסקיות' "

החלטתי לפתוח בלוג שבו אוכל לפרסם את הסיפור שאני כותבת, ואז סוף סוף, חברות שלי יוכלו לקרוא אותו.

גם השאר יכולים לקרוא אותו.

הנה הפרק ראשון:

 היא הייתה מתבגרת בת 14 ששמה רוני, היא ישנה 6 שעות רצופות ולפתע התעוררה ללא שום סיבה ברורה, היא ראתה שעוד חושך בחוץ וגם שהשעון עוד לא צלצל, היא הבינה שעוד מוקדם לבית ספר, אז היא ניסתה לחזור לישון אך לא הצליחה. היא חשבה שאולי כוס חלב חם יעשה את העבודה.

כשהיא יצאה מהחדר וירדה במדרגות לעבר המטבח היא שמעה קול אדם מבוגר, זו הייתה אימה שצועקת על הטלפון "לא!! הסכמתי שתקבל אותה השבוע, אבל כבר הודעתי לך מראש ששבוע הבא אי אפשר כי יש יומולדת לאחיינית שלי" בקולה היה אפשר לחוש בכעס ובבכי שטרם התפרץ.

רוני שיערה שהיא דיברה עם אבא שלה. ההורים של רוני היו בדיוק בתהליכי גירושים והוא רק עזב את הבית, הוא סיפר לה שמצא בית קטן אך עם זאת מרווח, שנמצא רק שלושה רחובות מכאן, ושהיה נראה שהבעלים אף רצה להיפטר מהבית, עד כדי כך שהם הסכימו למכור לו אותו אפילו במחיר מגוחך, למרות שהוא חשב שהבית נחמד ואפילו  די חמוד, ולכן הוא קנה אותו. הוא סיפר לה שלבית שתי קומות ורצפה מעץ, "בקומה התחתונה, קומת הקרקע, ובה שני חדרי שינה, סלון מרווח, פינת אוכל חמודה, מטבח וחדר שירותים ומקלחת גם יחד" " ובקומה העליונה, עליית הגג, ובה שני ארונות, אין בה הרבה מקום אך די בשביל לשמש כמחסן"

לאחר שאימה של רוני החליפה עוד כמה מילים וצעקות עם אביה, ניתקה והלכה לישון. רוני החליטה שכבר אינה צמאה והעדיפה לנסות לחזור לישון למרות זאת.

בפרקים הבאים:

- "..הם נכנסו למכונית, אביה סיפר לה עוד על הבית, הוא אמר לה שהוא בטוח שהיא תאהב אותו.."

- "..אני בטוחה שהילדה הזאת מאוד חמודה, אבל אני אדבר גם איתך, לא?!"

- "... ורוני ישר ירדה למטבח לחבק אותו, אך הוא לא היה שם.

כל מה שהיה במטבח זה שוקו, סנדוויץ', ומכתב על המקרר:"

                                                     מקווה שאהבתם\ן את הפרק הראשון=] מיכל.