וואו.. סיום הצום.. זה לא היה קשה כ"כ.. זה לא היה קשה בכלל, למען האמת. כל הזמן רציתי משהו מתוק, אבל התאפקתי.. שקלתי את עצמי עכשיו.. יצא לי 51.5.. זה בקילוגרם פחות ממה שאני שוקלת בד"כ. אני כ"כ רוצה להתחיל "לצום" באופן קבוע, אבל אני לא יכולה. פשוט לא יכולה. ההיגיון שלי בקושי נותן לי לחשוב על זה, וההורים שלי כל הזמן צופים בי, מצפים שאני אפול, וכ"כ נזהרים שאני לא אתחיל עם זה שוב. טוב.. אני מניחה שכאשר הלימודים יתחילו אני אוכל לעשות עם זה משהו. או שלא, היות ויש לי חבר שיודע על זה.. אני בספק אם אני אוכל להסתיר ממנו שאני זורקת אוכל בבית הספר. אבל בצבא אני אוכל לא לאכול. נראה לי.. אני לא בטוחה.. זה בטח יהיה קשה, עם כל אימונים האלה.. ואין לי מושג בכלל לאן אני מתגייסת.. חשבתי על משהו קרבי, היות והזמינו אותי לכנס הסברה בנושא יחידות קרביות שבנות יכולות להשתתף בהן.
חבר שלי שוב נוסע.. לסמינר מטופש.. הוא לא יהיה כל הסופ"ש.. לא שאנחנו נפגשים בסופ"ש, אבל אני בקושי אדבר איתו גם. נו, מילא.. ממילא הוא בטח יזרוק אותי בקרוב בשביל מישהי שנראית יותר אנושית, ולא כמו גוש שומן מהלך. זה רק הדבר ההגיוני שיכול לקרות.. ויקרה.. אני רק צריכה לחכות עוד קצת.. אולי בסמינר הוא יפגוש מישהי נחמדה.. אולי כשיתחילו הלימודים הוא ישים לב למישהי.. והוא יכול להרשות לעצמו לזרוק אותי. לדעתי הוא יכול להשיג כל אחת.. הוא כולו גבוה ומרשים.. והוא נראה ממש טוב! אני באמת לא מבינה מה לעזאזל הוא עושה איתי.. מה גורם לאנשים להיות כ"כ עיוורים למציאות? (חלק בטח יחשבו בקטע הזה "מי כותבת?". כן, אני מבינה שחלקכם חושבים שאני לא הגיונית, שאני לא רואה את המציאות כמו שהיא, אלא מן מציאות אלטרנטיבית שהמצאתי לעצמי.. מציאות מעוותת.. טוב, תתפלאו לגלות עד כמה אני הגיונית.. תתפלאו לגלות עד כמה אני היחידה פה שרואה את המציאות האמיתית.. כי אף אחד מכם לא מכיר אותי כמו שאני מכירה את עצמי..).
טוב, בינתיים שתיתי רק תה.. אני מניחה שאני אוכל עוד מעט מרק.. ובטח אני אוכל גם עוגה, היות ואני כזאת שוקוהוליסטית.. ושמנה.. כ"כ שמנה.. טוב, נו.. מה אני יכולה לעשות? אני אעשה המון ספורט אחרי זה.. הבראתי לחלוטין, ואני מתחילה לעשות ספורט ממחר.. אני אחזור לשגרה.. אמנם אני לא ארזה, כי אני לא מפסיקה לטחון.. אבל לפחות אני לא אשמין.. עוד.. אחרי כל ההשמנה שכבר הייתה לי.. אל אלוהים, איך אפשר להיות כ"כ שמן?! זה פשוט מדהים, איך שאנשים לא רואים שהם מזיקים לעצמם (ושוב, האירוניה שחלקכם יחליטו שיש פה).
טוב, עד הפעם הבאה, בתקווה שתהיה לי איזו יצירה להראות לכם..
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
