זה מדהים איך דבר אחד קטן (או במקרה שלי, עצום!) יכול להשפיע על כל אורח החיים שלך. בשניה שאת שוב חושבת על שכבת השומן שנמצאת עלייך את מתמלאת במחשבות אחרות שעוקבות אחרייך.. כל פעם שאת עוברת ליד מראה.. כל פעם שאת מתקרבת למטבח.. כל פעם שאת רק חושבת על איך את נראית, על החבר המסכן שלך שצריך לסבול את הכעירות שלך.. כן, טוב, ה תמיד חוזר בסופו של דבר.. זה לא ממש חמור - אני ממשיכה לאכול, אני לא עושה שום דבר אובססיבי במיוחד, אבל החשיבה על זה היא כמעט תמידית. אני רק רוצה לצאת מהבית, כדי שאני אוכל לעשות מה שאני רוצה. להחליט איך לחיות את החיים שלי, בלי לחשוב על כל האנשים שסביבי. בלי לחשוב על כל העיניים שצופות בי מקרוב, בודקות האם אני אוכלת. רק לצאת מהבית.. אל החופש.. כמובן שבאופן תיאורטי אני יכולה לצאת מהבית דרך החלון שלי, שנמצא בקומה השניה שלנו, אבל אני לא הולכת לעשות את זה.. לא בקרוב.. אני אעבוד על הגוף שלי.. בצורה בריאה.. לפחות אמשיך, כי אני עושה את זה כבר עכשיו.. זה לא מספיק, אבל זה כל מה שאני יכולה לעשות בינתיים..
ובכן.. לא הלכתי לעשות תיאוריה היום, היות ולא הייתי מוכנה. אני לא מצליחה עם המבחנים האלה.. לפחות לא באופן רציף וקבוע.. אז נראה כבר מתי זה יהיה.. אבל זה פחות קשה ממה שזה נראה.. רק צריך ללמוד..
טוב, למען האמת, אני סופר עייפה.. לא יודעת למה, אני אוכלת כל הזמן.. כ"כ שמנה.. בכל מקרה, אני אעדכן יותר מאוחר.. כשיהיה לי באמת מה לכתוב חוץ מתלונות.. אולי אני אשפר את השיר האחרון, ואשים אותו.. :)
עד הפעם הבאה, להתראות..
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
