Skeleton Songs

ים כחול

שמים אפורים

ההבדל בין המוות לחיים

גרגרי החול הקטנים

כל אחד לבד

והם חסרי אונים

אך כקבוצה, כחוף גדול

כולם ביחד

יכולים לעשות הכל

הגלים נשברים על הסלעים

עוברים לאט לאט על האבנים

ממיסים את החומרים

מקטינים את הענקים

זה מדהים איך דבר אחד קטן (או במקרה שלי, עצום!) יכול להשפיע על כל אורח החיים שלך. בשניה שאת שוב חושבת על שכבת השומן שנמצאת עלייך את מתמלאת במחשבות אחרות שעוקבות אחרייך.. כל פעם שאת עוברת ליד מראה.. כל פעם שאת מתקרבת למטבח.. כל פעם שאת רק חושבת על איך את נראית, על החבר המסכן שלך שצריך לסבול את הכעירות שלך.. כן, טוב, ה תמיד חוזר בסופו של דבר.. זה לא ממש חמור - אני ממשיכה לאכול, אני לא עושה שום דבר אובססיבי במיוחד, אבל החשיבה על זה היא כמעט תמידית. אני רק רוצה לצאת מהבית, כדי שאני אוכל לעשות מה שאני רוצה. להחליט איך לחיות את החיים שלי, בלי לחשוב על כל האנשים שסביבי. בלי לחשוב על כל העיניים שצופות בי מקרוב, בודקות האם אני אוכלת. רק לצאת מהבית.. אל החופש.. כמובן שבאופן תיאורטי אני יכולה לצאת מהבית דרך החלון שלי, שנמצא בקומה השניה שלנו, אבל אני לא הולכת לעשות את זה.. לא בקרוב.. אני אעבוד על הגוף שלי.. בצורה בריאה.. לפחות אמשיך, כי אני עושה את זה כבר עכשיו.. זה לא מספיק, אבל זה כל מה שאני יכולה לעשות בינתיים..  

ובכן.. לא הלכתי לעשות תיאוריה היום, היות ולא הייתי מוכנה. אני לא מצליחה עם המבחנים האלה.. לפחות לא באופן רציף וקבוע.. אז נראה כבר מתי זה יהיה.. אבל זה פחות קשה ממה שזה נראה.. רק צריך ללמוד..

טוב, למען האמת, אני סופר עייפה.. לא יודעת למה, אני אוכלת כל הזמן.. כ"כ שמנה.. בכל מקרה, אני אעדכן יותר מאוחר.. כשיהיה לי באמת מה לכתוב חוץ מתלונות.. אולי אני אשפר את השיר האחרון, ואשים אותו.. :)

עד הפעם הבאה, להתראות..

נכון שכולם מרגישים ככה לפעמים? נכון שזו לא רק אני עם הבעיה הזאת? נכון שזה נורמאלי לחלוטין לרצות לקפוץ מאיפושהו, אם משהו לא מצליח, במיוחד בגיל הנעורים המבלבל? אני חושבת שכן. ואני חושבת גם שלא צריך ללכת לבדוק את זה כל פעם. לפחות לא במקרה שלי.

אני מתקדמת עם לימודי התיאוריה, אבל זה מעייף. אני כל היום על המחשב, עם החוקים המטופשים, עם השפה הקשה (שאמנם ניתנת להבנה, אבל זה לא מספיק!), ועם השאלות המבלבלות. אני לא אומרת שלא צריך שהשאלות יהיו קשות, שהלמידה תהיה קשה, אני רק אומרת שהם יכולים לפחות לא לבלבל אותנו בכוונה! מה שיותר גרוע אפילו, שהשאלות לפעמים עם טעויות! וצוות האתר הזה בכלל לא נמצא שם. אפילו לא פעם אחת ראיתי תגובה שלו. האתר הזה מצוין בכל דרך אפשרית, אבל אחרי המון עמודי קריאה של החומר, אתה מצפה לפחות שלא יהיו טעויות.

מה גם, שבנוסף ללימודים המטופשים, אני לא עושה בכלל ספורט. חלק מזה באמת באשמתי, ועל כך אני מאוד מצטערת. חלק לא באשמתי, ועם זה אין מה לעשות. מה שכן, השמנתי. אני שוקלת עכשיו 53 באופן קבוע. לא משנה מתי.. טוב, בבוקר אני שוקלת טיפטיפונת יותר מ-52, אבל זה לא באמת נחשב, היות ואני לא יכולה לא לאכול יותר. לא כשאני גרה בבית.

חדשות טובות, ההורים שלי נוסעים לאילת ביום ראשון הבא. אני אהיה עם החבר שלי 24/7 במשך ארבעה ימים! ואז יהיה לי עוד עוד לבד, מכיוון שההורים שלי חוזרים ביום חמישי בערב, וזה מצוין. אני אמשיך עם שיעורי הנהיגה, אשר באופן מפתיע ממשיכים בצורה חלקה (אני כבר מחליפה הילוכים לבד. בצורה קצת עילגת, אבל לבד :) ).

אני לא ממשיכה עם הספר שלי. אני חושבת שאולי אני אמשיך אחרי שאני אעבור את התיאוריה (יום רביעי, אני מקווה), כי בינתיים זה לוקח לי את כל הזמן שיש לי. ושירים.. וואו.. כמו זמן לא כתבתי משהו.. אני מאוד רוצה, אבל פשוט אין לי זמן.. וכשיש לי זמן (לדוגמא, בערב) אני הרבה יותר מדיי עייפה. אני מרגישה שאני צריכה להכריח את המילים לצאת ממני, וזה לא טוב. אני לא אוהבת את זה. אני מקווה שזה רק מחסום כתיבה קטן, ושזה יעבור.

עוד חדשות טובות, ראיתי אתמול רטטוי! סרט מעולה! (אני מאוד אוהבת אנימציות מהסוג הזה). עוד חדשות טובות, היום יש שרק 3! ואני בהחלט הולכת לראות את זה. אני חייבת לראות את זה, זה ב-22:00, ואני ממילא לא אלמד בשעות כאלה. חוץ מזה, זה הדבר היחיד שמחזיק אותי כל היום. הידיעה שבסוף היום אני אוכל להירגע מול הטלוויזיה, ולראות משהו טוב :)

מחר הולכים לים! אני מאוד אוהבת ללכת לים! ודאמט, אנשים פאקינג בוהים בי! אני מקווה שהם לא חושבים לעצמם שאני ממש ממש שמנה, אלא רק קצת שמנה. אני באמת לא יודעת איך אני מסוגלת להיות בים עם הביקיני הזה. מילא החלק העליון, אבל הרגליים שלי פשוט נוראיות! טוב, נו.. במילא אני רוב הזמן במים, רוכבת על הגלים P: ...

אוקי, אז עד הפעם הבאה..

להתראות..     

וואו.. אתמול היה לי שיעור נהיגה ראשון, והוא היה מעולה! אמנם במשך 40 הדקות הראשונות לא נסענו, אלא הוא הסביר לי על מבנה הרכב ותפעולו, אבל אחרי ההסברים התחלנו לנסוע, והכביש היה קל מאוד לנסיעה, אז היה לי ממש נחמד :) דרסתי חתול שכבר היה דרוס על הכביש, כי לא הספקתי להזיז את המכונית (זה היה בסיבוב, ולכן גם יותר קשה), וסטיתי פעמיים מהמסלול שלי בצורה מסוכנת (אופס.. P:), אבל המורה שלי אמר לי שיש לי שליטה מעולה על ההגה, כי רוב הזמן הוא לא תיקן לי את ההגה. אני רק מקווה שהוא באמת התכוון לזה, ולא אמר את זה רק כדי שיהיה לי יותר ביטחון בנסיעה. טוב, אפילו אם הוא אמר את זה רק כדי להעלות לי את הביטחון עם הרכב, אני ממש שמחה :) והשיעור הבא שלי הוא מחר, ואמנם אני עדיין קצת מתביישת מהמורה שלי (זה קורה לי הרבה עם אנשים זרים.. :( ), ואמנם אני עדיין מתה מפחד לעלות על הכביש בתור נהגת, אבל ככל שאני אתרגל יותר מהר, כך יותר טוב. אז אני באמת מחכה לשיעור שלי מחר.

היום גם נסענו לים, מוקדם מוקדם בבוקר, כמו בד"כ. היה ממש כיף, כי היו המון גלים גבוהים! אני אוהבת גלים גבוהים. לצלול מתחתם כצריך, לקפוץ אותם כשאפשר, מה צריך עוד בחיים :)

החבר שלי אמור לחזור היום מאיזשהו סמינר של חמישה ימים, אם הוא לא חזר כבר, ופשוט החליט שהוא לא מתקשר אליי. דבר מאוד הגיוני. אני לא יודעת מה לעשות איתו, אני תמיד חושבת על פרידה ממנו, ובסוף אני לא עושה את זה. היינו אמורים לנסוע לחו"ל בחופש, ביחד עם המשפחה שלי. היה אמור להיות לנו חדר משלנו, והיה אמור להיות טיול מושלם, ובסוף ביטלו לנו אותו. עכשיו אמא שלי הציעה שניסע בסוכות לטיול, הפעם באוניה! ואני מאוד אוהבת את הים, ואף פעם לא הייתי על אוניה, אז זה אמור להיות ממש טוב! אמא שלי לא הבטיחה לנו כלום, יכול להיות שזה ישאר רק בגדר רעיון. אבל זה לא חשוב. מה שחשוב הוא שהדבר הראשון שחשבתי עליו הוא, "יופי, אני אוכל להתרחק מהחבר שלי לאיזה שבוע!" וזה לא כי אני לא נהנית איתו. זה לא כי אני שונאת אותו. זה לא כי הוא מעצבן אותי או משהו. זה פשוט כי הוא כל הזמן נוסע למקומות. לישון אצל אנשים (שהם, אגב, גם חברים שלי, ואני פשוט לא מוצאת דרך להגיע אליהם, כי לי אין הורים שמרשים לי הכל, בניגוד לחבר שלי..), הוא נוסע לסמינרים של התנועה המפגרת שלו, ואני מרגישה כמעט על בסיס קבוע "דאמט, למה הוא יכול להיפגש עם אנשים, ואני לא?" תמיד אני זו שנשארת בבית, תמיד אני זו שמחכה שהוא יתקשר מאחד הטיולים הקבועים שלו (וגם את זה הוא לא בדיוק עושה.. דביל..). אז החלטתי שאני לא רוצה אותו איתנו מהסיבה הדפוקה ביותר, כי אני רוצה שהוא ישאר הפעם בבית. זה הדבר הנכון לעשות? אני מרגישה כמו אחת שמתנהגת בצורה ממש דפוקה. כמו הנשים האלה שעושות שטויות לא הגיוניות, אתם יודעים, אלה שעליהן מומצאות כל הבדיחות על כך שהן לא הגיוניות. אני לא יכולה לשלוט בזה, אני פשוט עושה דברים לא הגיוניים. אני מקווה שאני אסתדר עם זה, ואם למישהו או למישהי כאן יש עצות, בבקשה! ספרו לי!

אז עד הפעם הבאה, בתקווה שאני לא אמות בשיעור הנהיגה הבא שלי P:, להתראות..   

התחלתי ללמוד היום תיאוריה.. זה ממש כיף, למרות שזה לפעמים מבלבל.. זה לא עד כדי כך קשה, אני מניחה, היות והתחלתי רק היום, וכבר עברתי על כל התמרורים, ועשיתי תירגול.. אני רק מקווה שאני לא אלחץ במבחן עצמו ואכשל, כי זה קורה לי הרבה.. לחץ זה דבר הרסני..

הלכתי היום עם המשפחה לים.. שוב.. היה ממש כיף.. :)

מה גם שאבא שלי מלמד אותי לשחות נורמאלי, אז זה יהיה בכלל טוב.. אני אוכל לשחות כמו מייקל פלפס (כן.. בטח.. הייתי מתה! P:)..

הממ.. המשקל שלי לא משתנה בינתיים.. אני לא עושה יותר מדיי ספורט.. רק מתאמנת על המתח (הגעתי בינתיים ל-7.. השיא שלי היה 12, אני חייבת לעבור אותו!)..

טוב, למען האמת אין לי הרבה מה לכתוב הפעם (היות וזה היום השלישי ברצף שאני מעדכנת), אז אני אסיים פה..

עד הפעם הבאה,

להתראות..

בוקר טוב לכולם :)

התעוררתי היום במצב רוח טוב, משום מה.. התעוררתי, למען האמת, לפני חצי שעה, למרות שהייתי אמורה לקום הרבה יותר מוקדם כדי לשחק טניס, אבל זה לא חשוב! בד"כ אני קמה לפחות חמש פעמים בלילה, אבל הלילה הזה היה שונה מאוד מהבחינה הזאת, קמתי רק פעם אחת, וגם זה היה רק לחמש דקות בערך!

ובקשר לאתמול.. היה כל כך כיף בים! שחיתי ממקום למקום (וזה היה מאוד כיף).. ואמנם נתקעתי בכמה אנשים :( ... ואמנם כל הזמן חשבתי עד כמה הרגליים שלי נראות גועל נפש לחלוטין.. ואמנם אני לא שיחקתי מטקות, כי אני לא אוהבת לשחק מטקות כשאני יודעת שיש סיכוי שמישהו זר מסתכל עליי (כמו שהסתכלו על אחותי הגדולה שכשהיא שיחקה.. המון הסתכלו עליה!), זה פשוט מלחיץ! אבל בכל זאת היה מאוד כיף.. אני אוהבת את הים, ואני כנראה מתגייסת לחיל הים, ואני כבר מתה להיות על אונייה ולצאת איתה לים, גם אם זה לא יהיה כ"כ רחוק מהחוף.. אני אוהבת אוניות, אבל אף פעם לא הייתי על אחת..

חוץ מזה, אתמול הלכתי לחברות הכי טובות שלי, ודיברנו המון זמן.. ואנחנו לא מדברות כ"כ הרבה בזמן האחרון, כי היו הבגרויות.. ואח"כ הן טסו לפולין, ואח"כ תיאוריה.. ועכשיו נהיגה.. אז היה ממש נחמד.. אגב נהיגה ותיאוריה, אני מתחילה מחר כנראה ללמוד לתיאוריה, ובמקביל אני אלמד נהיגה, ולמרות ההתרגשות והלחץ מכך אני אהיה נהגת על הכביש, אני דיי חיובית.

היום אנחנו הולכות לבריכה (יש לנו בריכה בישוב, ולא הייתי בה בערך שנתיים.. אז זה יהיה נחמד להיות בה קצת, אף שלא יהיה לנו מה לעשות, היתו ואין לנו כדור ולא כלום.. אולי נשחה :)).

הממ.. הספר שלי.. אין לי שם לגיבורה הראשית, אז אם למישהו יש רעיונות נחמדים, אני אשמח לשמוע.. :)

אוקי, אז עד הפעם הבאה (שיכול להיות שהיא תהיה אפילו מחר או היום.. חיחי.. P:), להתראות :)

בזמן האחרון אני לא מרגישה משהו.. אני יותר מדוכאת מבד"כ, מכיוון שהחבר שלי נוסע לחמישה ימים.. מה שכן, יהיה לי המון זמן לעצמי.. אני אוכל לעשות המון ספורט, לשחק המון טניס, לנגן שעות על הפסנתר.. אני מאוד מקווה שאני לא אבזבז את כל הזמן הזה על אכילה, כמו שאני עושה לפעמים (זה פשוט נורא הכמויות שאפשר להכניס אל הגוף שלך כשאת רעבה.. :(..).

אני לא זוכרת באיזה בלוג ראיתי את זה, אבל היה שם סרטון ממש מהפנט, מלא במשפטים אופטמיים כאלה, שעושים לך הרגשה קצת יותר טובה.. אני אנסה להיזכר ולהוסיף את הקישור גם לכאן. אני מתכוונת בשבועיים המסכנים שנארו מהחופש העלוב הזה להשקיע את כל כוחי בספורט - ריצות, טניס, רולרבליידס (אני ממש אוהבת רולרבליידס.. אבל שלי קצת עקומים, אז אני לא מרבה לנסוע עליהם).. יהיה לי כיף.. אם אני לא אהיה שמנה, ובאמת אעשה משהו עם עצמי..

החופש הזה עובר ממש מהר, וזה לא מכיוון שהוא מלא בחוויות מעניינות. זה אחד החופשים הכי גרועים שהיו לי אי פעם, וזה מבאס כפלייים היות וזה החופש האחרון שלי בבית הספר. בקיץ הבא הראש שלי יהיה מלא במחשבות על הצבא.. על העתיד.. אבל צריך לחשוב על ההווה! וכל עוד יש לי שבועיים, אני אנסה לנצל אותם עד הסוף, ולהגיע ל-50 המיוחל :)

היום אני והמשפחה נוסעים לים.. קנו לי בגד ים חדש, מדהים! אני כ"כ אוהבת אותו.. הוא פשוט מושלם! מה חבל שהרגליים שלי כ"כ שמנות שהן הורסות אותו.. אני בטוחה שיש פה עוד בנות במצב שלי, בו פלג הגוף העליון נראה ממש טוב, אבל פלג הגוף התחתון הורס את הכל. אבל הכל אפשר לתקן, ואת הרגליים ניתן להקטין.. אני מקווה.. חוץ מבגל ים קנו לי עוד הומן בגדים, שאני פשוט לא מאמינה שהם עלו עליי! היו לי יומיים של קניות ממש טובות. והשיא - נעלי ספורט מיוחדות לטניס! לא עוד נעליים שנהרות תוך כמה חודשים, היות והן לא מיועדות לריצות והשתפשפות במגרש הטניס.. לא עוד ניסיונות נואשים שהנעל הדפוקה תחזיק לי הרגל בצורה כזו שהיא א תחליק החוצה כל הזמן.. עכשיו יש לי נעליים נורמאליות, ואני הולכת להשתמש בהן בלי סוף!

ונהיגה! אני מתחילה בקרוב ללמוד נהיגה. היום אני מסיימת את כל השטויות שקשורות לטופס הירוק. מחר המורה לנהיגה לעתיד שלי הולך להביא לי את החומרים הדרושים ללימוד תיאוריה, ובמקביל אני אתחיל ללמוד! אמנם אני לא מתה על מכוניות, אבל חייבים לדעת לנהוג בעולם המודרני הזה שלנו. אז אני אלמד לנהוג!

ולסיכום, שיר. זה שיר שכתבתי דיי מזמן. אני בד"כ לא כותבת על הנושאים האלה, אבל משום מה כתבתי את השיר הזה. אפילו הלחנתי אותו, אבל אני דיי בטוחה שלקחתי קטעים מכל מיני שירים P:.. אז עד הפעם הבאה.. תהנו :)  

מביטה בעצים

עיניי מלאות תקווה

לחיים יותר טובים

מלאי אהבה

אהבה ללא גבולות

בלי רגשות אשם

כי אני רוצה לחיות

עם הגבר שלי לעולם

פזמון:

עד שהמוות יפריד בינינו

מוות בשיבה טובה

וכל מה שיהיה בעתידנו

אני אגיד תודה

כי זה מה שמחזיק את העולם

אהבה והתחשבות בכולם

וגם אני כמו כל האנשים

רוצה להישאר בחיים

פזמון..

רוצה להרגיש אותו קרוב אליי

נשימותיו יתערבבו בנשימותיי

ואז אני אבין בלי שום ספק

זה האיש שאותו אחבק

בקבר..

וואו.. סיום הצום.. זה לא היה קשה כ"כ.. זה לא היה קשה בכלל, למען האמת. כל הזמן רציתי משהו מתוק, אבל התאפקתי.. שקלתי את עצמי עכשיו.. יצא לי 51.5.. זה בקילוגרם פחות ממה שאני שוקלת בד"כ. אני כ"כ רוצה להתחיל "לצום" באופן קבוע, אבל אני לא יכולה. פשוט לא יכולה. ההיגיון שלי בקושי נותן לי לחשוב על זה, וההורים שלי כל הזמן צופים בי, מצפים שאני אפול, וכ"כ נזהרים שאני לא אתחיל עם זה שוב. טוב.. אני מניחה שכאשר הלימודים יתחילו אני אוכל לעשות עם זה משהו. או שלא, היות ויש לי חבר שיודע על זה.. אני בספק אם אני אוכל להסתיר ממנו שאני זורקת אוכל בבית הספר. אבל בצבא אני אוכל לא לאכול. נראה לי.. אני לא בטוחה.. זה בטח יהיה קשה, עם כל אימונים האלה.. ואין לי מושג בכלל לאן אני מתגייסת.. חשבתי על משהו קרבי, היות והזמינו אותי לכנס הסברה בנושא יחידות קרביות שבנות יכולות להשתתף בהן.

חבר שלי שוב נוסע.. לסמינר מטופש.. הוא לא יהיה כל הסופ"ש.. לא שאנחנו נפגשים בסופ"ש, אבל אני בקושי אדבר איתו גם. נו, מילא.. ממילא הוא בטח יזרוק אותי בקרוב בשביל מישהי שנראית יותר אנושית, ולא כמו גוש שומן מהלך. זה רק הדבר ההגיוני שיכול לקרות.. ויקרה.. אני רק צריכה לחכות עוד קצת.. אולי בסמינר הוא יפגוש מישהי נחמדה.. אולי כשיתחילו הלימודים הוא ישים לב למישהי.. והוא יכול להרשות לעצמו לזרוק אותי. לדעתי הוא יכול להשיג כל אחת.. הוא כולו גבוה ומרשים.. והוא נראה ממש טוב! אני באמת לא מבינה מה לעזאזל הוא עושה איתי.. מה גורם לאנשים להיות כ"כ עיוורים למציאות? (חלק בטח יחשבו בקטע הזה "מי כותבת?". כן, אני מבינה שחלקכם חושבים שאני לא הגיונית, שאני לא רואה את המציאות כמו שהיא, אלא מן מציאות אלטרנטיבית שהמצאתי לעצמי.. מציאות מעוותת.. טוב, תתפלאו לגלות עד כמה אני הגיונית.. תתפלאו לגלות עד כמה אני היחידה פה שרואה את המציאות האמיתית.. כי אף אחד מכם לא מכיר אותי כמו שאני מכירה את עצמי..).

טוב, בינתיים שתיתי רק תה.. אני מניחה שאני אוכל עוד מעט מרק.. ובטח אני אוכל גם עוגה, היות ואני כזאת שוקוהוליסטית.. ושמנה.. כ"כ שמנה.. טוב, נו.. מה אני יכולה לעשות? אני אעשה המון ספורט אחרי זה.. הבראתי לחלוטין, ואני מתחילה לעשות ספורט ממחר.. אני אחזור לשגרה.. אמנם אני לא ארזה, כי אני לא מפסיקה לטחון.. אבל לפחות אני לא אשמין.. עוד.. אחרי כל ההשמנה שכבר הייתה לי.. אל אלוהים, איך אפשר להיות כ"כ שמן?! זה פשוט מדהים, איך שאנשים לא רואים שהם מזיקים לעצמם (ושוב, האירוניה שחלקכם יחליטו שיש פה).

טוב, עד הפעם הבאה, בתקווה שתהיה לי איזו יצירה להראות לכם..