החיים הם לא משחק

פרק 2:

וראיתי אולי בפעם המאה באותו יום את הילד שפגשתי במסדרון.

"היי" הוא אמר לי.

"מה אתה רוצה?" לא היה לי כוח אליו.

"שמעי, אני מצטער על מה שקרה בבוקר, פשוט קמתי על רגל שמאל והוצאתי את זה על הדבר הראשון שראיתי, כלומר עליך".

"וואו עכשיו אני סולחת. שמע אני לא מכירה אותך, וגם לא יודעת אם בא לי להכיר, וזה לא שאני חושבת על מה שקרה כל היום (למרות שאני כן) אבל בכל זאת, אנחנו באותה כיתה אז אני סולחת."

"אני באמת מצטער. את דווקא נראית ממש ילדה אחלה."

"כן, ילדה אחלה עם משקפיים. אתה יודע אולי אני באמת אלך לבדיקת עיניים."

"נו אמרתי שאני מצטער."

"ואמרתי שאני סולחת. אפשר ללכת? ביי" ושוב הוא סובב אותי אליו והפעם היינו די קרובים. איזה עיניים גאדדדד!

"נו למה את ככה? אגב, קוראים לי ליאור, אני רוקד ברייק דאנס והיפ הופ ואני גר ברחוב הרצל 55".

"אוקיי...מה עם המספר פלאפון, שם האב והאם מה הקטע?? (נו טוב נזרום)

קוראים לי יעל ואני רוקדת היפ הופ, ואני גרה לידך..." אוישש אני גרה לידו!!!!!!

"וואלה נחמד!!" אמר וחשף שיניים לבנות ומהממות!!!

"טוב באמת שהייתי שמחה להישאר לפטפט אבל מיכל מחכה לי ביי"

רצתי לכיוון האשכול ואז ראיתי את מיכל עם אותה ילדה שאמרה לי עליה.

התקרבתי אליהן ומיכל הכירה לי אותה. דיברנו עוד קצת ואז הלכנו הביתה (זה היה יום קצר. בכל זאת יום ראשון). היא דווקא ממש סבבה, קראו לה ליטל.

מיכל:"שמעי מאמי, בא לך נלך היום לקניון בערב? חסר לי מלא דברים ללימודים".

אני:" סבבה, אפשר גם לקרוא לליטל."

הגענו כבר לבית שלי, והיא המשיכה ללכת לכיוון הבית שלה.

"אמא אני בבית!!" צעקתי ולא שמעתי אף אחד. כנראה היא עדיין בעבודה.

אגב, לאמא שלי קוראים אביטל, היא רזה, עם עיניים ירקות, בקיצור אחלה אמא.

משום מה חשבתי על ליאור, על העיניים שלו ועל כל השיחות שלנו.

ניצלתי את העובדה שאני לבד בבית וירדתי למרתף.

זה היה המקום שבו אני תמיד רקדתי, היה בו מראות, ומערכת סטריאו.

שמתי את הדיסק האהוב עלי והתחלתי לרקוד על השיר: killa-cherish (אגב שיר יפה).

שמעתי רעש של דלת והבנתי שאמא הגיעה, החלשתי את המוזיקה ועליתי למעלה הדבקתי לה נשיקה בלחי וחזרתי לרקוד.

טוק טוק טוק טוק. אמי נגשה לפתוח את הדלת.

אביטל: "שלום".

...: "היי, יעל נמצאת?"

אביטל: "כן, אתה בכיתה שלה?"

...: " כן, נעים מאוד, ליאור".

אביטל: "נעים מאוד, תכנס היא למטה במרתף."

ליאור ירד למטה, ולא האמין למראה עיניו.

הוא היה בשוק מתנועותיה של יעל. הוא רק חשב על כמה יפה היא רוקדת.

המוזיקה הסתיימה, ומחיאות כפיים הציפו את החדר.

"מהה אתתה עוששהה פההה!?!?"

זהו. אני יודעת שזה היה פרק יחסית קצר.

אבל באמת שאני משתדלת שזה יהיה כמה שיותר טוב.

בקיצור, תגיבו זה באמת חשוב לי!!