החיים הם לא משחק

השעה הייתי כבר 12 וחצי בצהריים. אמא הייתה במטבח ואבא בסלון.

אמא: "בוקר טוב מאמי."

אני: "בוקר...."

אמא: "מה את רוצה לאכול?"

אני: "כואב לי הראש, אז רק אם בא לך אבל באמת רק אם בא לך תכיני לי חביתה."

אמא: "כבר מגיע".

אני: "אה אמא. יש היום מסיבה בבית של ליאור זה שהיה אצלי אתמול. אז אני הולכת עם מיכל."

אמא: "את יודעת שאני לא אוהבת שאת הולכת למסיבות, ובכלל שאת יוצאת אבל בגלל שהוא גר לידנו אני מסכימה."

אני: "יופי."

סיימתי לאכול, עליתי למעלה ועשיתי שיעורים.

חשבתי על מה שיהיה בערב ובכלל על ליאור. מה עם הוא סתם עושה הצגה והוא בעצם מגעיל? איך אני אלך היום למסיבה של ילדים שאני לא מכירה? למה אני כזאת ביישנית???

צלצול הפלאפון קטע את מחשבותיי, זה היה מספר לא מזוהה.

אני: "היי ליאור."

ליאור: "איך ידעת שזה אני."

אני: "ידעתי..יש לי כוחות."

ליאור: "חחח ברור. שמעי את באה היום נכון??"

אני: "כן, גם מיכל וליטל באות זה בסדר?"

ליאור: "ברור. טוב אז ב-10 אצלי יאללה נתראה ביי מאמי."

אני: "ביי..."

השעה הייתה כבר 5 וחצי, כל כך השתעממתי. ירדתי למטה וראיתי שהסלון ריק אז ניצלתי את זה כדי לראות סרט. רציתי סרט ממש ארוך שיעביר לי את הזמן.

לבסוף בחרתי "הטיטניק".

אמא:" מאמי למה את בוכה?"

אני: "אמא הוא מת!!!"

אמא: "מי מת??? מה קרה?"

אני: "ליאונרדו"

אמא: "אה.....כן אני מצטערת. יעלי את שמת לב מה השעה?"

הסתכלתי על השעון והייתי בשוק איך הזמן עובר. השעה הייתה כבר 9 ורבע. עליתי למעלה במהירות, התקלחתי והתחלתי להתלבש. לבשתי חצאית מיני שחורה מלי דופר,חולצה חומה עם מחשוף קטן, ומגף חום עם טיפה עקב. התאפרתי וירדתי למטה.

טוק טוק טוק טוק.

מיכל: "איזה כוסית!!!!!!!!!!!!"

אני: "כן גם לא חסר חחח! סתם מהממת אחת! מה נשמע ליטל? נתתי לה נשיקה וחייכתי"

ליטל: "סבבה חח. יאללה בואו נצא כבר מאוחר."

יצאנו מהבית והלכנו לכיוןן של הבית של ליאור.

הרעש היה כל כך חזק, וכמות האנשים הייתה כל כך גדולה. נכנסנו וראינו את ליאור. הוא לבש ג'ינס נפול כזה בהיר וגופיה שחורה עם כתוביות, ונעלי וואנס שחורות עם גולגולת מאחור. הוא היה מהממם!

ליאור:" היי איזה יפות אתן!" הוא נתן לכל אחת מאיתנו נשיקה והכיר לנו את כולם.

כולם רקדו, שתו, חלק סתם ישבו והתמזמזו.

השעה הייתה כבר אחת וחצי, אני מיכל, ליטל, ליאור ועוד כמה ידידים שלו ישבנו בסלון.

אורן: "אז מה יעל..יש לך חבר?"

אני: "לא."

אורן: "איך כזאת יפה! רק תורידי ת'משקפיים לא חבל? אופההה וודקההה!!"

כולם שתו ורק אני לא.

נתי: "למה את לא שותה?"

אני: "ככה אני לא אוהבת לשתות."

ליאור הלך שנייה לשירותים, ואחר כך סידר משהו במוזיקה.

נתי: "מה אכפת לך זה משחרר...את תראי שאת תהני."

מיכל: "אבל הילדה אומרת לא בא לה מה בכוח??

אני: "יש קולה אולי?

נתי:"מיד מגיע."

אני: "תודה". שתיתי הכל בשלוק אחד. הרגשתי טעם מוזר. לא ידעתי שהם שמו לי וודקה בשתייה.

בלי ששמתי לב שתיתי עוד ועוד ועוד. שיכורה- הייתי ממזמן.

ליאור אפילו לא היה שם, לא העלה בדעתו שהחברים שלו שיכרו אותי בלי שידעתי.

יצאתי לחצר כמו משוגעת והתחלתי לרקוד ולהשתולל, הראש הסתובב לי, בכיתי צחקתי.

ליאור חזר לשבת עם נתי ואורן.

ליאור: "מה איפה יעל?"

נתי: "הלכה לרקוד, היא בקשה וודקה וזה. תפסה ראש טוב."

ליאור: "בטוח??" הוא שם לב שמשהו מוזר קורה.

נתי: "כן".

מיכל: "יעל מה קורה לך? את שיכורה! למה שתית הרבה?"

אני: "חחחחחח הם שמו לי וודקה בשתייההה!! צרחתי!!"

מיכל הלכה לכיוון הסלון והדביקה לנתי ואורן שתי סתירות.

מיכל: "תגידו לי מה אתם מפגרים!? למה הכנסתם ליעל שתייה לקולה?? בשביל מה זה היה טוב? אתם לא מבינים שהיא בחיים לא שתתה?? תראו איך היא נראית!!"

נתי: "אויש אז הכנסו לה וודקה לקולה?? החיים הם הישרדות ובמקרה שלה זה הוודקה.

ליאור: "אתם מה עשיתם לה??? תגידו מה אתם מפגרים למה זה היה טוב?? אמרתם שהיא ביקשה"

ליאור יצא בריצה החוצה ולקח את יעל.

ליאור: "יעל בואי למעלה".

אני: "לא רוצה! אני רוצה ללכת! למה עשיתם לי את זה?? למה לא הפסקת אותםםם!?!

רצתי למיכל ואמרתי לה שתקח אותי הביתה.

ליאור: "חכי יעל! אני לא ידעתי אני מצטער."

מיכל: "עשה טובה רד ממנה. כנראה אתה באמת מניאק. אתה ראית שמשהו שונה אצל יעל והחברים המטומטמים שלך"

מהר מאוד יצאנו מהבית. נכנסו הביתה, ולא הפסקתי לבכות, היא העלתה אותי למעלה והלכה.

תוך שניות ספורות נרדמתי...