שני תארים ראשונים - בפיזיקה והנדסת חשמל - יש. בקרוב, התואר השני. כבר שמונה שנים בקשר אוהב (החתונה בראש), והצבא... טוב - הוא הצבא. סודי, מעורפל, מעורבל ומלא בדרכים עקלקלות ואנשים עקלקלים. בסוף - יהיה טוב! |
| 11/2010
השמצות פרועות
וואו.
מוזר שהחלטתי לחזור לכאן כדי להמשיך רשימה של שירים לחתונה שלי (שהתחלתי איפשהו בשלהי 2004).
אז לפחות, אם כבר פתחתי את הדף, אני לא יכול להישאר אדיש.
פעם אחרונה בפברואר כתבתי פוסט כואב (בתרתי הכאב!).
הכאב היה פיזי. והשמצתי את הצבא.
בזאת חלקית צדקתי.
המרפאה לא הייתה סימפטית.
הטיפול לא היה מסור.
אבל בסופו של דבר לאחר 11 פגישות פיזיותרפיה, שלושה ביקורים אצל מומחה ברכיים ו-MRI אחד (ומיפוי עצמות - אבל זה בולשיט אז זה לא נחשב) - אני מוצא את עצמי חודש ושבוע לפני ניתוח שיחזור רצועה בברך.
ופתאום אני מוצא את עצמי רוצה לעשות המון דברים שתמיד רציתי ופחדתי לעשות, ועכשיו הידע הבלתי נמנע שאהייה חייב להימנע מהם גורם לי לחשוב פעמים אם אני רוצה לדחות אותם.
ולכן, ואני לא רוצה לנחס, כשבעה חודשים לפני הכניסה לקבע, אני מבצע את יציאת מצריים שלי - ויוצא מהבית של ההורים!
עובר לגור בעיר הגדולה (לא שחולון כל כך קטנה...) עם חברה שלי, בתקווה כלב נקניק והרבה חופש.
עדיין לא החלטתי אם העובדה שאני אצטרך להתמודד לבדי עם תוצאות הניתוח מעודדות אותי או לא. אבל אני חייב להיות חזק.
כי פחד זה לחלשים :)
ואני רואה שעננה עדיין. כשהיא ואני עוד היינו מאלו ש"פתחו" את ישרא-בלוג.
כל כך הרבה אנשים הכרתי במקום הזה. ואני האחרון שמעריך את האופציה של באמת להכיר אנשים דרך התווך הדיגיטלי.
אני אדם נוגע. באמת.
כשאני רוצה לברך מישהו באמת, אני חש צורך ללחוץ לו את היד במינימום. בדרך כל זאת צ'פחה ידידותית של שלום על הגב.
ואם אני רוצה לברך מישהו רחוק, אז זה מינימום טלפון. מעטים האנשים שאני מוכן להסתפק עבורם בסמס או בהודעת פייסבוק (אלא אם מראש זה הקשר שהם רוצים).
ובסופו של דבר - מאכזב אותי לדעת שהמון אנשים הכרתי. אך עם מעטים באמת נפגשתי פנים מול פנים ונתתי להם את הכבוד הראוי להם.
מי יודע - אולי עוד אפשר לשנות זאת ;)
נשתמע!
| |
| כינוי:
בן: 39
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
